פילוסופיות בשקל

וואלה לא בא לי. לא בא לי לקבל סמסים ב1 בלילה אם בא לי "לשבת" כששנינו יודעים שזאת בעצם מילת קוד למשהו אחר. לא בא לי לדעת שהוא איתי רק בשביל להעביר את החרמנות הרגעית ואת הדיכאון מזה שהוא מתגעגע לאקסית. מצד אחד גם לא הכי בא לי להתחיל קשר עכשיו, אני בצבא עם יציאות כאלה שרוב הבחורים יעדיפו לצאת עם מישהי הרבה יותר נגישה. להתחיל עכשיו קשר זה מתסכל, זה לוותר על יציאה עם חברים אחרי ששבועיים לא הייתי בבית, זה לוותר על מסיבה, זה לחכות שהוא יתקשר. אני שונאת את הציפיה הזאת, את המשחקים האלה של עולם הדייטינג. "רגע, ואם הוא לא התקשר תוך 48 שעות, זה אומר משהו?" כל חברה שלי שמכירה אותי ברמה ממוצעת, גם מהבסיס וגם מהאזרחות, שמעה ממני לפחות פעם אחת את המשפט הזה.

וואלה לא בא לי להיות פרנד ווית' בנפיט. לא בא לי לקבל הודעות סקס ולדעת שרק על זה הוא חושב במקרה שלי. אני בנאדם, יש לי רגשות מאחורי המסכה של מלכת הקרח. והרגשות האלה לא מעניינים אותו, כל מה שמעניין אותו זה האקסית שלו שהיא כזאת פאקינג מושלמת ועונה לכל הדרישות שלו לבחורה האידיאלית. אז מצטערת מותק שאין לי את הצבע שיער, את העיניים, שאני לא אנורקסית ושאין לנו את אותו הטעם בתרבות (?). הקטע הוא שאין לי כל כך מה לעשות איתו בעניין הזה כי אני כן רוצה את זה, כרגע לפחות. חשבתי כבר לחתוך את זה והבנתי שהגיע הזמן ביום ששניה אחרי שסיימנו, הוא דיבר איתי על הבחורה האידיאלית שלו ורמז די בעדינות שאני לא נכנסת לקטגוריה. יש כאלה שהיו מתים להתחלף איתו רק בשביל האפשרות של להזמין אותי לצאת. אני פאקינג שעה חופרת לו שמשעמם לי ושיש לי עוד זמן עד שאני הולכת לישון, ובמקום להגיד לי "בואי נעשה משהו" הוא מנפנף אותי כי אני במחזור.

באלי את כל הפקאג': אני רוצה את הכרבולים, את הצחוקים, את המכות, את הסקס, את הסרט הקיטשי שרואים ביחד בזמן שהוא מחבק אותי, את הטיולים בטבע, את הארוחות, את הסתם לשבת ולדבר שעות. לא רוצה את המה שזה לא יהיה שמסתכם בזה שהוא שולח לי סמס בלילה אם "באלי לשבת".