דרוש נסיך פנוי

אני עדיין פה.פה הכוונה ברשת.לא הייתי רוצה להיות פה,בכל אופן לא בגלל נסיבות סטטוס משפחתי (כן,גרושה).

הייתי שמחה להיות כאן בגלל מתכונים לארוחת ערב משפחתית או חיפוש אחר צימר מגניב בגולן כדי להפתיע את בן זוגי ,או סתם כדי לחפש או להזמין מתנה מיוחדת לחגוג עם האיש שלי.

כל האתרים הנכספים הללו עדיין לא אקטואלים עבורי.אני בהכרויות,בשלב הנמוך בשרשרת המזון הרוחני.

זה לא שהכל נורא ואיום,לא,לא באמת.ישנם גברים נחמדים מאוד שהכרתי והם צצים פה ושם כמו רוח מקלה ונעימה ביום שרבי.הייתי רוצה יותר אבל מנסה למצות את מה שיש.

וכך הכרתי את ליאור.רווק בן 38 מהמרכז.שוחחנו,הסכמנו שנחמד וקבענו להפגש.

ואז,כשרציתי להביט בתמונתו שוב או לקרוא את נתוניו פעם נוספת,הבחנתי שלמרות שאמר כי הוא הולך לישון,הוא עדיין מחובר...                                                                     לא ייחסתי לזה חשיבות בתחילה,יש הרבה הסברים למנורה הדולקת בכרטיסו המעידה כי הוא מחובר.

אבל הוא היה מחובר גם בבוקר למחרת (הייתי סקרנית אז בדקתי) ובצהריים כששבתי מהעבודה,ובערב אחרי השכבת הילדים.כן,המנורה עדיין דלקה....ובין לבין הוא דווקא התקשר וסימס לי,כך שקבלתי את מנת האס.אמ.אס היומית שצרכתי ובכל זאת,לא התבצע ניתוק.

וכך קרה לי עם דודי,אייל,אבי ועוד שמות שלא בסדר אלפבתי.הם אינם מתנתקים מכרטיס החבר שלהם,גם לא שעה או שעתיים לפני הפגישה...חייבים את אינפוזיית האינטרנט כדי להמשיך ולהתקיים,את הטיפטוף הממכר של הרשת אל תוך הורידים.חלילה שלא יחמיצו פנייה באתר,שהודעה מאת פלונית לא תקרא בזמן,שמא נערת החלומות תחליט לבקר דווקא בזמן שהאור כבוי והעכבר מנמנם בפינת השולחן.

איזו יעלות גברית,איזו חלוקת קשב וריכוז,נוהגים באתר כמו לא הכרנו מעולם ונוהגים כלפי כמי שרק חיכה לרגע למחוק את כרטיסו מהאתר ולאלתר.וכל אותו הזמן המנורה דולקת...ואני יודעת ואיני יכולה לומר להם דבר בעניין זה.

שהרי עוד לא קניתי לעצמי את הזכות לומר משהו.שלא אראה או אחשב לכפייתית,לשתלטנית או כל תכונה חביבה מסוג זה. זה מבאס אותי.אני לא עושה את זה לאחר.זה סוג של חוסר הגינות,חוסר יושר,אי אמון,שלא לדבר על ההזדמנות שלא נותנים לך כשכבר ביום הפגישה איתך, הגבר מכין רזרבה למקרה מחסור או חירום,שחלילה לא ישאר לרגע ללא מועמדת אלמונית ,יש למלא את השורות כל הזמן,המחסנית תמיד תיהיה מלאה בשמה של עלמה כלשהי.

וכך,מצאתי עצמי לאחרונה בודקת כמו אבא שלי כשהיינו קטנים, האם דולק אור בחדרים,בייחוד בחדרו/כרטיסו של מי שמוצא חן בעיני.

אם המנורה דולקת (ותוך כדי גם פוגעת בחיסכון האנרגיה) לאחר שיחה נעימה וסיכומם של דברים למפגש הקרוב,אני מבטלת.זה לא רציני בעיני,אני לא חשה שניתנה לי הזדמנות אמיתית ואין טעם.

נכון שאפשר לדבר שלום תוך כדי לחימה אבל אני רוצה מבט ממוקד בי ולא מכ"מ שעובד 24 שעות סביב השעון.

אני רוצה יום,יום אחד בו רק אני אמצא בעולמו של זה הטוען שהוא מעוניין להכירני.רק יום אחד שהוא כולו לטובתי.זה הרבה?,זה מוגזם?

תן לי רק יום אחד להקסים אותך,להתקרב קרוב לליבך לפני שתחפש סיבה לרוץ לתחנה הבאה ומשם הלאה והלאה...עד לאן?!

מה הם מחפשים ללכוד תוך כדי חיבור הקבע לאתר,כמו דייג המשליך רשתו,הם שם,ממתינים בשקט לבואה של מישהי ואז במקום לשלוף את הרשת היא נשארת פרושה,לעולם אינם שולפים את הרשת בכדי לברר במה נתקלו,אם יעשו כן תחלופנה בינתיים אחרות...

יש לזה סוף?  או שכל זה בנוי על כך שאין לזה סוף....

פעם היו לי הרבה קריטריונים לבחירה בגבר.היום יזכה בי מי שיתנתק,יכבה את האור ויגיד לי:

בואי בובה,הולכים.