אז כמה שהייתי מתבכיין, וכנראה עדיין מתבכיין, אני בנאדם שיש אנשים שאוהבים אותו.
יש לי אנשים שאוהבים אותי.
חלקם לא ממש מכירים אותי, חלקם יודעים עליי הכל.
חלקם פשוט אוהבים את האמנות שלי (ראו ערך deviantART)
-אלו שלא מכירים אותי, חלקם טוענים שאני "חמוד", משהו שאני שונא לשמוע, אבל שיהיה.
-חלקם אוהבים את ההומור שלי, הציניות שלי, והיצירתיות שלי.
כי כשאני אומר לבנאדם 'לך תכניס את הראש לדלי חומץ', זה מבדר אנשים.
אבל אני לא ממש עושה את זה במטרה לבדר או להיות ב'מרכז העניינים'.
אולי לבדר קצת את עצמי. אבל גם כי אני באמת רואה את הבנאדם, במוח שלי, טובל את הראש שלו בדלי חומץ.
אתמול נסענו לביהמ"ש העליון בירושלים.
היום נסענו ל'יד ושם' בירושלים.
זה די מטופש.
אבל היה מעניין ומעשיר בשני הסיורים.
אז היו לי יומיים עמוסים.
כי אתמול חזרתי מהסיור בחמש, וישר עליתי על האופניים לחוג צילום.
היום חזרתי בחמש, ובחמש וחצי, בערך, נסעתי לחוג צילום, לתת לה כסף.
יצא שנשארתי לעזור לה קצת בפוטושופ (לתלמידים עצמם, ובכך אני עוזר לה)
בערך שעה וחצי.
היה נחמד מאוד, כי אלו היו רק בנות, וידוע שבנים זה עם ילדותי.
(הבאתי מהמורה לצילום 2.4 קילו לימונים, וזה רק 11 לימונים. ^^)
אני מנסה, בפעם התשיעית, להעלות תמונות לפייסבוק.
אבל הפייסבוק, שייחנק, לא מאפשר לי דבר שכזה.
כי הוא בן של זונה. לא נורא. אני מעלה גם לפיקאסה - שכמובן כן עובד, כי הוא של גוגל (3>)
לקראת סוף החודש יש הופעת מטאל.
אני אלך לשם, ואני אחבק את דוריאל כהוגן. יאפ.
התחלתי לשמוע Children Of Bodom לעתים יותר תכופות.
והורדתי Lamb Of God, ו-Slayer.
אני עכשיו, Officially Hardcore.
מישהי שאני מאוד אוהב, חזרה מאטלנטה. היא הייתה שם עם רובוטיקה.
אז שוב יש לי את מי לחבק בבי"ס. ^^
זהו. אין לי מה להוסיף.
תכנסו לגלריה שלי מדי פעם. (בצד)
נדב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Fat People are harder to kidnap.