| 10/2008
 להסתמם מרוח גלילית
עד כמה שמבאס עבורי להגיד את זה, נשאר לי להודות שאני חתיכת אפס - אחרת איך יתכן שפעם אחר פעם, אני מוצא מישהי שמוצאת חן בעיני ולבסוף מגיעה אצלי ההחלטה לוותר. נמאס כבר מכל העניין הזה, והרבה יותר קל להשלים עם המציאות שאין לי מושג איך אני יכול לגשת למישהי ולהיות מעבר לידיד עבורה (וכך קרה, שאני אוכל ת'לב כבר קרוב לחודשיים בגלל אותה חיילת מהקורס של הצעירים. אה, ושכחתי לציין את זה גם שיש לה חבר, אבל פרט שולי.. פרט שולי..  )
מצד שני, אני יכול להיות נקניק שבנקניקים, האפס שבאפסים, אבל דבר אחד לעולם יחזיק אותי מעל המים וזה הדיגדוג המוזר הזה בעורף שמסמן לי שצריך לשיים תרמיל ולצאת לטייל. כך קרה גם הפעם, כשהשעון הראה 11 וחצי בלילה, ובמקום להתקפל לכיוון המזרן בדירה, קיפלתי תרמיל עם מים, שק שינה וחבילת עוגיות ויצאתי לדרך לילית של עשרה קילומטר לעבר אחד מההרים המעניינים בגליל, הר קרני חיטין (הר געש כבוי ומגניב לאללה).
מפה לא פתחתי פעם אחת אפילו, הכל כבר היה לי בראש מרוב שהסתובבתי באזור הזה. גם עצירות בקושי עשיתי, ובמיוחד הפעם שהייתי עם התרמיל החדש שקניתי לפני מספר ימים (תרמיל גרמני מעולה עם מערכת גב שאתה בכלל לא מרגיש שאתה סוחב). בנוסף לכל זה, רק טיפוף דק הפריע למנוחתי כשברקע מרחוק סופות ברקים מאירות את כל הגליל העליון בלובן מסנוור.
הגעתי בשלוש בבוקר, מסתובב בתוך הלוע של ההר ומרגיש כאילו מטייל בירח 
בבוקר אין זריחה ואין נעליים, הכל מכוסה עננים סמיכים ורק להשאב לתוך זרימת הרוח שמסממת את הגוף בתחושת קלות שלא חשתי מעולם - ויאללה, צריך לרדת מההר וללכת להפגין בכנרת.
אם הייתי פחות מותש מעייפות, אז לא הייתי נרדם עכשיו על המקלדת, ואולי הייתה גם איזה תמונה טובה. (משהו מפעם..)
יחי הפוסט הקצר
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
