סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
 לספור את חייך צעד אחר צעד
"חמישים ושבע, חמישים ותשע, שישים? רגע, התבלבלתי בספירה? אז להוסיף עשר? סעמק, רק שלא אטעה בפניה לואדי הנכון..."
ספירת ואדיות, סיפורי דרך, בדיקת קורדינאטות וחישוב אזימוטים, ולמה קבינימט כל הנקודות שצריך להגיע אליהן תקועות בשיאי גובה של גבעות שונות ולא קשורות? באמת שלנווט בצבא זה לא כמו הטיול שחשבתי שאכנס אליו. בעצם, ביום זה די יכול להיות, אם הקשר והאפוד לא היו דופקים ת'גב,ובשביל לדווח היה אפשר לעלות בתדר בפלוגתי (שהמכשיר מסרב לעלות בו) ולא להתקשר למשה"ד על כל התקדמות בנקודות.
עשרה חודשי שביזות, שאתה רק שואל את עצמך למה המערכת הצבאית צריכה להיות כל כך דפוקה (שכל טבח סמרטוטי מקבל כוח של מפקד) בשביל שתכלל בפנים.
ובאמת שכבר נמאס לך לספור צעדים לצד שינון סיפורי דרך. חאלס, איפה הטיולילה שתמיד עשיתי עם מפה פתוחה, בלי כל החרוואה של הכנת טבלה לסיפור דרך וכל החישובים והמדידות? ולמה לעזאזל להסתובב עם אפוד ומחסניות במקום תרמיל ופירות יבשים?
איזה לילות הומים יש בגבעות גורל.. אל תתפלא אם תפגוש אדם מוכר בתוך האוטוסטרדה הצה"לית שמסתובבת שם בלילות. בעיקר.
זה רגע המשבר המפחיד. באמת שנשבר לי מהצבא, ומטנקים, ומהאפתיות והאדישות שכל כך שנאתי ועכשיו שקעתי מעל הראש בתוכה - כי כעת, באמת שכבר אין כוח להרים זבל (שלא לדבר על שיחות בנושא שמירת טבע, חלילה) בזמן שכל המסגרת מסביב רק מתעלמת מהמצב ומקטינה ראש.
ומעל הכל, אין כוח לעייפות.
העייפות בלחזור הביתה, ובציפייה הארוכה לפגוש אותה, ובזה שאתה לא כבר מי שאתה.
שם בדרך שיורדת ליריחו ואתה חותך הצידה, אחוז התרגשות אחרי שעברת עוד שבועיים-שלוש במקום הכי משביז בארץ. והתיכנונים, הורה התיכנונים! רק שהם לחוד ומציאות לחוד. פתאום לא מבין איך כביש הבקעה התארך, ואיך החישוב זמן לא מסתדר שאתה מנסה להספיק כל כך הרבה, והכי גרוע? איך הצלחת לאכזב אותה מחדש, רק כי... ויש מיליון סיבות, אבל אף אחת מהן לא שווה להיות תירוץ, כי בסוף זה כבר החיים שלך ולא עוד איזה מספר חסר חשיבות בציון של מבחן בית ספר קיקיוני. אפילו הערכים שדיברת בשמם כבר דוהים, ואתה כמו הבקעה שמצהיבה אחרי פסח, מחוויר וקמל מחוסר אמונה בצדקת הדרך, במשמעות שאתה עושה את מה שקיבלת לעשות.
ככה זה שאתה משרת בחיל הכי צהוב ועקום בצבא, ברוך הבא לשיריון. (ולא שבאמת שקשה פיזית, זה רק שהמערכת מטומטמת מעל ומעבר.)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
