סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
 עוד שבת צבאית מעל הכנרת
סוף חורף 2010 ואני עולה צפונה לגולן.
סיימנו אימון קצר לרענון התעסוקה באזור האיו"ש אחרי תקופה ארוכה שכל לחמנו היו הטנקים הארורים. שלושה חודשים ארוכים שרק קיללנו את המפלדה החורבנת הזאת, והם בתמורה נגסו לנו בבריאות ובעצבים בלי סוף. לילות לבנים של עבודות מייגעות, שבועות של בוץ לעוס וגשם שחודר ומרטיב לך כל פינה אפשרית בגוף, מעיק לך את נימי הנשמה.
אוטוטו וזה יגמר, הגולן יתחלף בנוף של אזור קלקיליה והטנק יהפוך להיות ווסט וקרמי על גבי האמר או מחסום.
וכעת הטרמפ שעליתי על כביש 6 עולה צפונה. עושה עצירה בניצני עוז, ממשיך לעוד עיכוב בצומת הסרגל, מטפס אל צומת עמיעד ומשם חוצה את הירדן אל הגולן.
הנהג הוא אחד הנגדים בגדוד, טיפוס אדיש ומעיק בצורה מעוררת התפעלות. מצד שני, הטרמפ הזה עזר לאין שיעור בשביל לא לטחון את הצוות שמירה הקיים שהיה כבר בשטח והמתין לחילוף שישחרר אותו הביתה.
ואז שם בגולן, איפשהוא באזור צומת המפלים זה התחיל.
מבול שוצף וגועש, מהסוג הרע שאתה ממש לא רוצה להפגש איתו התחיל להנפץ על הטרנזיט שנסענו בה. מכמה טיפות סהרורית שנפלו על השמשה, העסק התחלף לגושי מים אגרסיבים שחסמו את שדה הראייה, אך יותר מזה, חסמו לך את השקט הנפשי והחזירו אותך שוב חודש קודם, אל שיאו של האימון חורף (שיותר נורא מימנו, זה כנראה רק מלחמה. לא עלינו.)
בחשבון נפש מזורז אני יודע שדי חבל. פיתחתי תחושה מאוד שלילית לגולן, והרבה פחות יצא לי להנות ממה שיכל להציע לי.
כמעט ולא התעמקתי במפות בשביל ללמוד את הטופוגרפיה שלו, אני בכלל לא סגור על צורת הכבישים והישובים באזור ואפילו חירבות ומעיינות באזור לא הגיעו לראש התעניינותי. בעיקר הייתי עסוק בסלידה מאווירת האימון וחישוב הזמן לאחור עד קץ הכאב ראש הזה. אין ספק שלהיות שיריונר זה מחיר כבד כלפי ההתעניינות במה שסובב אותך ובמיוחד לאור הנזק הסביבתי הכבד שאתה עושה.
הגשם התחיל להרגע והגענו לבסיס. ככלל, בסיסים בגולן זה עסק אפרורי ודי מגעיל לרוב. לא מעט זה בסיסים סורים ישנים, נוטים ליפול, שעשו הסבה חפיפניקית לירוק זית.
חיכינו זמן מה למכולה שתגיע עם הציוד של הגדוד ובינתיים ניסינו להסגר על אירגונים אחרונים. מנגד לכביש, התקבצה לה קבוצת נגדים שמושכים אליהם שנאה לא מבוטלת בגדוד. עכשיו כאשר מדובר ביום רגיל בשבוע שכולם ביחד, אז הכוח שלהם קטן מעצם מספרם אל מול שאר חיילי הגדוד. אך כעת, שהם היוו את הרוב ושלטו בנו ביד רמה עם גערותיהם, אז העניין נהפך לשנאה יוקדת עליהם ובני משפחתם שמבזבזים לנו את אוויר העולם.
אף פעם לא הבנתי את האנשים שרואים אחרים עובדים ופשוט סתם עומדים בצד ומתעלמים. הרי זה לא עבודה עבור שכר או משהו שקורה ו"רק חלפתי בדרך... ", זה חיילים שקורעים את התחת בשמירות, משימות בשטח, תורניות. לא ישנים, חיים לרוב בחרא של תנאים ולמרות הכל משלימים עם המצב הזה בשקט. אז איך קבינימט הם ראו אותנו פורקים במשך שעה את המכולה הענקית הזאת, ופשוט סתם נשארו להסתכל עלינו והדליקו סיגריה?
לבסוף, אחרי שהכל נפרק ירדנו לשטח.
לא רחוק מהטנקים הארורים, שתי דקות הליכה בערך, יש בריכת חורף. גדולבה למדי, מזכירה נשכחות ובעיקר נותנת לך את השקט שאתה צריך מהצבא המטורף הזה.
שבת בבוקר, איפה באזור אחד עשרה בבוקר (שזה הזמן שהשמש קצת לפני שיא מרכז השמיים)
יום קודם לכן, במהלך ניסיון נואש להשיג שיחת טלפון על הכביש (כי כל שאר המכשירים ירדו לבסיס לטעינה), פגשנו לפתע נגד שאחראי על מילוי המים עם המוביל לבסיסים בגולן. ישנם ברזים גדולים לאורך הכבישים שמיועדים לצורך כל, ועבור חיילים כמונו מדבר באחלה דרך להשיג מקלחת לשבת.
אמצע הבוקר, שבת, קמים וסתם ככה לצד הדרך יצאנו עם מגבת ומוזיקה לשולי הכביש. המקלחת המיועדת הייתה קפואה בהרבה מן הצפוי ובו זמנית גם אחד הדברים הכי מרעננים שידעתי בצבא.
(פוסט ראשון בצבא עם המחשב הנייד. נקווה שיוכיח את עצמו בהמשך.)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
