סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2010
 בוטניקה של מחסומים
היה חום אימים, ובתוך הקרמי פשוט נזלתי. כל החולצה כבר הפכה לדייסה מגעילה של זיעה דביקה, והנשק נדפק בברך כל פעם שהתכופפתי לסרוק מתחת לעגלות והמכוניות. בנוסף לזה, המ"צדיקית (שוטרת צבאית) רק חפרה בשכל שהיא לא מוכנה לעבוד ככה, וצריך ככה.. יאללה, סתמי כבר. נגמר לי הכוח למחסום, לערבים, לשוטרים הצבאיים שתופסים תחת על המחסום שנמצא תחת פיקודך. נמאס כבר מכל החיילים שמנסים לבחון את הגבולות שלך, לנהגי האמרים שעושים מה שמתאימים להם וצריך להתכווח איתם. נמאס לי פשוט לריב, די. חאלס, נגמר הכל. למה קיבנימט אנשים לא יכולים להסתדר בניהם וזהו? שהם יפסיקו לזרוק אבנים, ואלה לא יעקרו להם עצים, ונעיף את הגדר המחורבנת הזאת מהנוף וזהו. פשוט זהו.
אחד המחסומים עובר בצמוד לבית ספר של אחד הכפרים, ועליו מתנוסס בגדול דגל פלשתין. בדיוק מולו, לא יותר מחמישים מטר, יש בגדול דגל ישראל. אם מסתכלים שנייה מהצד, בלי לקחת חלק בשום צד, הדבר הזה נראה כמו שנים מחנות של ילדים במשחק מלחמה טיפשי. העיקר מי יקבל את המגרש כדורגל אחר הצהריים. (אנשים זה יצור מעייף ביותר.)
כבר למדתי להכיר כמה מהאנשים שעוברים במחסום. אחד מהם גר בכפר שהגדר מפרידה בינו לבין שטחי החממות והמשתלה שלו, כך שברגע שהשער נפתח, הוא עובר בו לפחות עשר פעם במהלך השעה שניתן לעבור (וזה אומר כל פעם להבדק מחדש ולרשום תעודות). בסוף מרוב שאתה בודק אותו, מתחילים גם לדבר מעבר ל"פתח תא כפפות", אפילו נעזרים בו שיש בלגן וצריך לתרגם מסביב. חוץ מזה, אני יכול מזה לבדוק לו את המכונית בשקט. לאנוס בבדיקה בכל תא, מתחת לכל גלגל ואפילו מכסה מנוע, אבל ברגע שאתה מתחיל לדבר איתו סתם על החיים הפרטיים שלו, הבדיקה נהפכת למשהו הרבה פחות מעיק עבורו (ולא פחות מזה, גם עבורך).
אתמול סתם שאלתי אותו על עצי ליצ'י - מה המחיר, לאיזה גודל זה מגיע, סתם שטויות. כמה דקות לפני שסגרתי את המחסום, עברה משאית עם עץ גדול ואבני סקוריה (האבנים השחורות הקטנות לגינה) בשביל תצוגה חקלאית גדולה שתיהיה בימים הקרובים בקלקיליה. לפתע אני מזהה את הטנדר שלו שוב, אבל במקום לעבור לבדיקה מסתבר שהוא בסך הכל בא להראות לי את העץ רגע לפני שהוא חוזר לעבוד. (לפעמים גם מחסומים יכולים להעשיר אותך בידע בוטני, לא פחות מספרים  )
סופשבוע, זמן קומונה. כמו פעם, עם המשפחה שתישאר איתי לנצח.
כּוֹס החורבות שעמד על הגשרון מעל מנזר סט ג'ורג' בואדי קלט. פשוט עמד ודיגמן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
