סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2007
 כוכב לאור מדורה
ישבתי בחוץ על הסלע ובהיתי בכוכבים. הלילה, שהיה קריר באופן לא קורע הריאות, לווה במקלת צרצרים מהשדה ומהישובים הסמוכים לא נפלט אור רב וכך הכוכבים שלרוב לא נחשפו באזור, הפעם אותתו בשיא יופיים. אני מאוד אוהב להביט על הכוכבים במדבר, כאשר מתהפכים מצד לצד בשק שינה (או בין הכפייה למה שנשאר מהחתיכות מז"ש) לפני שמנסים להרדם סופית, אז זה הרגע היפה ביותר להביט בהם ולהרהר במחשבות - האומנם רוב חיי עוברים בעיקר בהרהורים ופחות במעשים, אבל להירהורים שמטובלים בנצנוצי כוכבים יש ארומה אחרת. לא איזה משהו צעקני, גם לא קופצני, סתם טעם טוב שכזה בין קפלי המחשבות.
את יודעת, בגללך פתאום למדתי להעריך גם את הכוכבים שליד הבית. הכוכבים שזורחים ומנצנצים בשמי הלילה שעוטפים את השדה ואת גגות הבתים בישוב. הכוכבים הם האומנם אותם כוכבים שאני רואה במדבר, אבל ההתיחסות אליהם כאן היא שונה מאשר שם. כנראה זה בגלל שכאשר כל המחשבות שלי מתנקזות לנקודות בשמים אין מה שיפריע להם ושימשוך את תשומת ליבי על הקרקע כמו מכונית צופרת או בית שנדלק בו אור ממנורת פלורסנט לבנה. אבל זה כבר לא ככה - ובחיוך אני מאשים אותך בזה... את זאת שכה התפעלת אז מכל הכוכבים שראית פתאום, כאשר באת לבקר אצלי במפגש. אין לי כל מושג על מה כולם דיברו מסביב, אני פשוט הקשבתי לך. ריתק אותי לראות איך שהוקסמת מאותם כוכבים, שעבורי הפכו להיות "דבר יפה שבשגרה" ולא אותו קסם שהיה להם עבורי פעם.
לפתע, היה כוכב נופל בשמים - משהו שעד כה היה תופעה מדעית נחמדה עבורי, אבל באותו רגע לא אמרתי דבר, רק חייכתי. איזה טעם הרי יש להתחיל להסביר בכלל על כוכבים נופלים, מטאורים ואסטרואידים במערכת השמש, אם אפשרות לשמוע אותך מספרת לי בהתרגשות שראית בשמים כוכב נופל?
זה הזכיר לי פרק מהסדרה של "שאלתיאל קוואק", כאשר הוא וחפי שטים צפונה על סירת הגומי שלהם ופוגשים כוכב ים שהוא טוען שהוא כוכב הצפון.
"אבל אם אתה כוכב הצפון, מה אתה עושה בים?" שאל שאלתיאל בהשתוממות.
"הייתי בשמים, אבל נפלתי. תעזרו לי בבקשה לחזור לשם" השיב לו כוכב הצפון בעצב.
שאלתיאל לא ידע מה לעשות, אז הוא נשא אותו מהמים והרים אותו לעבר השמים, ומשם הכוכב התחיל לזרוח ועף לדרכו מעלה, בעוד שאלתיאל וחפי מלאי התפעלות מאיך הופך אותו כוכב ים פשוט לפתאום כוכב זורח יפיפה.
אותו קטע בסדרת ילדים (חביבה למדי), נראה לי פתאום מאוד מזכיר את הרגע הזה, איך את הפכת את הכוכבים שהייתי רגיל לראות בכל לילה "מסתם עוד נקודות זוהרות רגילות" ל- "כוכבים שאפילו שאני רואה אותם כאן, מליד הבית - פתאום גם להם יש יחודיות כמו הכוכבים במדבר".
הוספתי עוד קרש למדורה הקטנה, וניגבתי את אפי שטיפת מים קטנה ומעצבנת התעבתה בקצהו. העשן הלבן עלה מעלה, ועטף את הניצנוצים במרקם קטיפתי. הסתכלתי על הלהבה וביקשתי מאותו כוכב נופל שכבר חלף מכאן מלפני דקות ארוכות, בקשה קטנה ואישית שכזאת - בקשה עם חיוך ותקווה חדשה.
באותו ערב חביב, ויתרתי על שיחה עם השטיחים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
