 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2007
 ענף תאנה
ישבתי על ענף תאנה גדול, שנמצא בכניסה למושב. היום היה חם, ואני חיפשתי קרירות בין ענפי העץ וגם לזלול קצת פירות לפני ארוחת צהריים. רוח קרירה נשבה ונשענתי לאחור, עוצם עיניים ושומע את קריאות הציפורים שעסוקות בחיזור מסיבי בעונה זו של השנה. אמצע היום כבר כמעט כאן, והשמש עומדת במרכז השמיים.
לפתע צפירה. אחת המכונית שעברה, עצרה לידי וראש עגלגל ועצבני עם שרשרת של מגן-דוד השתחל מהחלון ותקע בי מבט ממוקד.
"הי ילד! תגיד מהר, איפה החנות פרחים? פרחי שמוליק או משהו כזה..." הוא שאל אותי במהירות.
גירדתי מעט מאחורי הראש, מנסה להסיר את הקורי שינה ולנסות להבין מה הוא רוצה ממני.
"נו ילד! אני מאוד ממהר! איפה החנות פרחים המזורגגת הזאת?!" הוא שואל שוב, והפעם עם עודף עצבנות שרומזת סכנה בדרך.
"הממ... זה נקרא, 'פרחי מנשה'. משק 32 אם אני לא טועה. אבל נראה לי שהם סגורים עכשיו." השבתי, אבל לפני שהספקתי את המשפט האחרון, הוא כבר הספיק למלמל משהו למכשיר סלולרי שלו וטס משם, כאשר הוא משאיר מאחוריו שובל של אבק סמיך, שנתקע לי בגרון והוביל אותי לסדרה של התקף שיעולים. זה לא שאני אסמטי או משהו, סתם תגובה טבעית למערבולת אבק שנשאבת ישר לתוך הריאות. חוץ מזה, אני כבר לא ילד! אני כבר נער, עוד מעט 18! אז מה אם אני מנמנם לי על העץ, למה סתם לזלזל?
הייתי יחף, כי כאשר באתי לפני כמה שעות עוד היה קריר, אבל עכשיו האדמה להטה והיה אפשר לטגן עליה חביתה. הוצאתי ביסקוויט מהכיס. תמיד שאנשים מסביבי רואים אותי מוציא אוכל מהכיס, יש להם איזה תגובת רפלקס כמו "מ'תה עושה?", "יא ילד שואה!" או אפילו סתם "יאק", אבל אני ממש לא מבין אותם, כי בסך הכל הכיס די נקי! וזה לא שיש שם איזה שאריות של קיא... חוץ מזה, לפי דעתי אדם שכל ילדותו עברה בלי פעם אחת שהוא שמר ביסקוויט (או אפילו סתם מסטיק עגול כזה, כמו של גומי-גם או איזה תמר עסיסי), הילדות שלו היא עשוקה ואומללה, ואותו ילד קטן יגדל להיות מבוגר עם עודף היגיינה ויבש מתוכן, ואם לא שניהם, אז לפחות סתם עודף היגיינה מהסוג שבסוף חוטפים מחלות ממנה.
ביום שני, מלפני יומיים, כאשר חזרתי מהתיכון עצרתי גם כאן. חיפשתי לעצמי איזה תאנה בשלה, שהעטלפים עוד לא נגסו בה, ולפתע ראיתי עלה עם זנב!
"רגע! ממתי עלים מגדלים זנבות?" שאלתי את עצמי בצורה רטורית להפליא. התקרבתי, והעלה הזיז את עיניו והסתכל עלי. אכן, זאת הייתה זיקית מהממת! מהסוג הלא אנורקסי שלרוב רואים בפינת חי של גני הילדים, ובכלל - פינות חי זה דבר איום! שבדרך כלל נותנים לאנשים נטולי כל הבנה בסיסית בבעלי-חיים לטפל פתאום בעשרה שרקנים, חמישה קיפודים, זוג לטאות ונחש זעמן שחור אחד שכל היום רק תקוע בטרריום שלו ובקושי מצליח למצמץ שם. אנשים טיפשים, כבר אמרתי?...
אחרי הירהורים אלו, שנוטים לתקוע אותי באותה נקודה במשך דקות ארוכות נזכרתי, בגברת זיקית. לקחתי אותה הביתה והנחתי אותה על הקיסוס שהשתלשל מהחלון במטבח. קיוויתי שדרכה, אולי בעיית היתושים המעצבנים תפתר מעט. הדברה ביולוגית, לא?
היומיים האלו חלפו, עד שהיום בבוקר אחותי באה להניח את כלי האוכל בכיור, כאשר לפתע זוג עיניים קטנות הסתובבו לעומתה. הצעקות שבאו מצד ההורים כנגד "היצורים המבחילים שאני מביא הביתה" הביאו אותי לצאת מהבית ממורמר עם אותה (או אותו?) גברת זיקית נחמדה. שיחררתי אותה על אחד הענפים בדרך, והלכתי לשבת על ענף תאנה גדול, שנמצא בכניסה למושב...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
