 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2007
 לרדת במורדות הכרמל (בשביל לעלות שוב, ואז לרדת שוב)
סיימתי מקודם עוד חלק בעבודה הבלתי נגמרת של חלוקת ספרי טלפונים בישוב, ומחר יש לי עוד בגרות באנגליכס - תענוג שמימי ומרנין כמו כזה, כבר לא חוויתי זמן רב... ארג :|
בכל מקרה, הסוף שבוע שלי בורך בהרבה ירוק של חורש ים תיכוני על הר הכרמל, ומשם הדרך לחתכים בכל הגוף קצרה ביותר מכל הצמחית ג'ונגלים שם. אבל למען הסדר (ומפאת קוצר הזמן שלפני שאני מתמוטט שוב מעייפות) אני מוצא לנכון להשתדל הפעם לכתוב קצת יותר מסודר כרנולוגית.
יום שישי, עם סימנים של שבירת החמסינים הגיע עלינו לטובה. אזעקת "העוזרת" נשמע בכל הבית וכך השלמת שעות השינה שלי יכולה להמשיך להמתין למועד אחר ובלתי ידוע. בוקר שלם דיחיתי את ההתארגנות לטיול, עד שנותרה לי פחות משעה, ורק אז התחלתי למלל לעצמי "שיט!" הולך ומתגבר, והידיים החלו לעבוד במרץ של אריזת הציוד והקרשים, הכנת התרמיל ובין-לבין גם סגירת קצוות של הדרכות והפעלות.
נתמזל המזל, ובגלל ערימת הציוד השתמשתי בשירותיו של אבי היקר בשביל להקפיץ אותי ביחד עם הערימה והשכן החו"סניקון (שהוא גם חניך שלי מן הסתם, הורי ~ ). בעודנו מגיעים לתחנת אוטובוס ליד המועצה, אני מתפלא לפגוש התקהלות המורכבת מעדי (המדריכה השנייה של הקבוצה, שבלעדיה כבר הייתי מתאבד) והחניך המעופף, כאשר לצידם גם אורי שחזר מעוד משמרת מפרכת בהפנינג וידידתו שכל פעם יוצא לי להתקל בה מחדש בזמן האחרון (ואין כאן זה סתירה שהיא גם נחמדה XD ). כמובן, הציחקוק הרגיל של "חעחעחע! שני מדריכים על שני חניכים?! חעחעחע!" ...
מחכים-מחכים-מחכים, והאוטובוס המיוחל מגיע (כמעט) בזמן לעומת האיחור האופנתי של הפעמים הקודמות. מעלים ציוד לתא מטען, ומשם נסיעה עגמומה מהיפר-אקטיביות אופיינית של חניכים עד לכרמל (ופאק, מתי יגיע החוק שמותיר לסמם חניכים בנסיעות?!)
הגענו לנקודת לינה, שהייתה לצד המגדל תצפית של היערנים בקק"ל (ואפילו עלינו למעלה!, אחלה תצפית ובעיקר בלילה). לאחר נבירה בתוך שאריות מדורה קודמת, הדלקנו מדורונת משלנו (שהחניכים הדליקו בגפרור אחד! ^^). נקודת זכות נרשמה בטיול הזה, שהפעם לא אכלנו פסטה!!! (לא יכול כבר לאכול ת'זבל הזה בטיולים, פתחתי כבר צליאק מרוב ארוחות ערב עם פסטה :| ), אז התחליף המעולה היה אורז עם בצל ותירס מטוגנים ויצא מאוד טעים (כמו עבאדי!). מאוחר יותר, ידיד-קיבוצניק-מאגניב של עדי הגיע, ולי נותר רק לומר - מישהו מאגניב כמותו לא פגשתי כבר הרבה זמן! (והוא אפילו משדות-ים, הקיבוץ שחנה-סנש הייתה בו - והמקום מתחרה איתי על השם של שדות-תמר! החברים של חנה סנש העתיקו מימני ~.~ ), ואיתו הגיעה גם בּוּלִי!
בולי מראה קשיחות רוח במסלול :)
זה הזמן לקצר (כמו הבננה-ספלינט-המאגניבה-עם-מייפל שהקבוצה לידנו הכינה ואנחנו התחנזרנו להם (המד"צים לפחות) על זה ).
בוקר, אבל מתעוררים קודם בגלל מטר גשם דקיק ומעצבן שהתחיל לזלוג עלינו. בקטנה, התעוררנו כמו קשוחים וישר קפה (תוך כדי התחלת ניעור אגרסיבי של חניכים מהשק"שים), מארגנים ציוד ויוצאים לדרך. מגיעים לפת שחרית (המיני-ארוחת-בוקר בשביל לספוג הרעלת סוכר להתעוררות), ואני ניצלתי את רובה בשביל לדפוק חירבון משהו דלוקס ~ (נו, עם תירס! אז בכלל איכות). הולכים-הולכים-הולכים, בסוף מגיעים לואדי המאגניב של נחל מערות. מערות בתוואי הליכה שלנו לא באמת היו שם (חוץ מכמה קטנות וחביבות, בקטנה), אבל הליכה בתוך ג'ונגל עם שאריות של מטרות וקופסאות פח של תחמושת מאימונים של צה"ל בהחלט היו שם. יחסית, עברנו את זה מהר, אבל זה די הרס את תיכנון הזמן למשך המסלול (אזור קשה קצת להליכה שעם חניכים זה יכול להיות בכלל שנים). ניצלתי את רצונו של החניך המעופף שלי להיות בקומנדו הימי (ככה הוא כל הזמן קורא לשייטת 13, נו, פריק קטן של ג'יימס בונד ... ) והפכתי לו את המסלול בתור "תרגיל קומנדו" בסנגנון של
"יאללה תמיר! תן ברעבק ותעבור את הקוצים האלה עם רעל בעיינים!!!!"
"אבל אני רוצה להיות בקומנדו הימי...."
"נו, אז תעבור את השונית-קוצים-על-ימית הזאת עם רעל בעיינים!!!"
בסוף זה גם עזר איכשהוא, העיקר שעברנו את זה.
בין אחת העצירות, ניצלתי את הזמן גם לאתנחתא קלה, וכמוני גם חרגול קטן וחביב על הנעל שלי ^^
המשכנו עוד ועד, עד שנאבדנו. בעצם, לא ממש נאבדנו, פשוט "השביל" נאבד בתוך הסבך הים תיכוני המטורף שהיה שם (וככה מצאתי תשובה סופית למה אני לא אוהב ללכת על סמ"שים). עם תחילת הבירבור כבר ניצלנו זאת למען איחוד קבוצות, וכך בעוד החניכים מפאננים בין ארוחת צהריים לפירפורי מוות מהתייבשות, אנחנו התפצלנו לשתי קבוצות מדריכים, כאשר אנחנו סרקנו את השטח בעקבות השביל, ואחר כך תפסנו לנו זולה מאגניבה תחת איזה עץ עם לחם, טחינה גולמית ופרוסות שום (ועוד קצת שאריות חלווה), וקבוצה שנייה נשארה עם החניכים.
אחרי האיחוד הגדול שוב, המשכנו בדרכנו וראינו איזה שקטים יכולים להיות חניכים מיובשים ^^
מתחיל להיות כבר די מאוחר ומחר מתכונת, אז נסכם את זה שהגענו לבסוף לאיזה תחנת דלק נידחת על כביש 4 ושם עשינו אליפות טאקי-מד"צים, שתינו קפה (מר כמו עכביש!) ובדיוק שהתחלנו לאכול טחינה סופר-מאגה-על מוצלחת, האוטובוס היה חייב להגיע (למרות שטכנית, הטחינה והקפה היו אמורים להיות מלכתחילה הכלי לזירוז האוטובוס).
הגענו לשוהם, מהר מן המצופה (נו, להרדם על הרצפה במעבר של האוטובוס מעביר את הזמן בטיל מרוב התעסקות בחתיכות במבה וביסלי שמעופפות לך מעל הראש כל הנסיעה, וחניכים זומבים ששואלים אותך אם אתה מד"ע ? o_O(מדריך ערבי - אז זה מעל מד"צ?) )
בכניסתי הביתה, זכיתי לטפון מאורי שהזמין אותי לאכול סושי-צמחוני בביתו (טחנתי אצלו סושי כמו שלא טחנתי בחיים שלי עד שזה יצא לי כמעט מהאוזניים. איזה דרך מוזרה לסיים יום טיול, לא? ). בהמשך הגיעו גם טלפונים לבדוק אם אני עדיין בחיים, ולא הייתי עם החבר'ה שנהרגו במדבר יהודה. (משום מה, גם שיצאתי לטיול הקודם עם סיירות מטיילים נהרגו)
זהו, נשאר רק לסיים במזל טוב ע-נ-ק-י לתמר שעברה את המיונים לקורס מד"צים של סיירות (בקק"ל)!!!!
(אפשר להיות חניך שלך שנה הבאה? אני מוכן אפילו לעזוב את החלה"ט בשביל זה :P )
וד"א מגרד לי רצח, כי אין לי תחת לסדר את הרשת בחלון ששינג'י הפסיכית הזאת שוב קרעה לי (מה הקטע שלה בלקפוץ מחלונות בקומה שנייה?).
אני תומך נלהב בקומוניזם, אז - מי רוצה לחלוק עימי בברחשים ? XD
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
