 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2007
 ויחי שקיות הפלסטיק שחנקוני עד הלום
אמא חזרה הביתה, ומאחוריה הזדנבו הפקצ'ולה-מש"צניקית והצוציק כשהם אוחזים בידיהם שקיות פלסטיק עמוסות קישקשטע של בית, והכל טרי מהסופר. הערימה מתהווה למטה, ואני פורש מכתיבת ברכת יומהולדת לידידה, והולך להצטרף לעוד טבעת בשרשרת הפועלים שמעבירה את המצרכים ממחסן א' (אוטו) למחסן ב' (שלב מעבר מהרצפה לשאר שלוחות הבית, שבראש הפירמדה עומד בגאון המקרר).
השיחה היא תמיד אותה שיחה, שמתחילה בעיקום אף נחרץ מצידי ונמשך בהטחת המירמור על הצרכות הבזבזנית של המשפחה, והשימוש הנלוז בשקיות שיש להכחידו לאלתר (!) - "אבל אנחנו שישה אנשים במשפחה, מה לעשות שיש הרבה פיות להאכיל?", אחד מהורי היקרים משיב לי בתקווה שאעזוב את הויכוח בשקט, ואמשיך לפרוק את המטען באין מפריע.
במקרר מתמלא מחדש, כאשר מגיעים שוב לאותה בעיה - "הי, נגמר המקום!". אבל זה לא שסתם נגמר המקום, אלא שיש פשוט דברים ישנים שנקברו בחלק האחורי של המדפים, ויש להעיף אותם לזבל, רגע לפני שהם מתחילים לפתח חיים משלהם ולדבר.
מכאן והלאה, נמשך הויכוח מחדש על הבזבזנות הבלתי נדלת של המשפחה המודרנית בארץ - ונמשך בהעלת זכרונות מטיולים בחו"ל ששם השקיות פלסטיק עולות כסף בסופר, ובכך שזה ישנה את ההרגל בארץ - תמיד, ובאותה שיטה, אמא מוצאת לעצמה תירוץ על איך היא יכולה לגמול להצלת העולם ע"י העלת אותו זיכרון והגיג, ובכך להרגיש שגם היא תרמה משהו, למאבק של הבן העיקש והנודניק שלה שכל היום רק אוסף פסולת למיחזור ומפגין בכל חור על חשיבות שמירת טבע ועניינים אלו ואחרים.
מאז ומתמיד, די עיצבנה אותי הגישה שבני-האדם רואים את עצמם מעל מה שהם מכנים "טבע", והסכמה של ממש קיבלתי במהלך הקורס מבוא לשומרי-הגן. הבעיה יותר התבהרה לי, במהלך קורס מד"מים שלמעשה הבנתי מדוע אנשים יכולים להרגיש כל כך חופשיים לזרוק ת'זבל שלהם בכל מקום מחוץ לבית, ולמה אין להם בעיה לזהם מקורות מים ובסך הכל - למה שיהיה להם בכלל אכפת משדה אירוסים, אם אפשר להקים שם עוד כמה ביניינים לגרוף עוד כמה מיליוני דולרים? הכל נעוץ בסיבה אחת, שלמעשה הם לא מרגישים שזה "שלהם". הרי אצלם בבית הם לא היו זורקים סתם ככה זבל בסלון, כי הסלון הזה שלהם, ומאותה אין להם בעיה לזהם את הנחל, כי הנחל הזה לא שלהם - וזה באמת לא משנה אם זה משפחה בפיקניק שמרגישה בנוח להשאיר את הג'יפה שלה בחורשה או מנכ"ל של מפעל כימיקלים, שרואה בנחל הסמוך את תעלת הביוב של הכימיקלים הקטלנים שהם תוצר פסולת במפעל שלו.
אז אם כך, מה מבדיל את "האנשים הירוקים" משאר האוכלוסיה? הגישה שלהם, שלמעשה אין כזה דבר "טבע", כי אי אפשר להפריד בין האנושות לבין מה שהיא מכנה "טבע". אז נכון, גם אני וגם הם משתמשים במונח הזה, אבל זה כי ככה הורגלנו, וככה פשוט נוח לנו לבטא את מה שמסביבנו, אבל המשותף זה שלכולנו ברור שאם מצב ה"טבע" הוא בכי רע, אז גם מצבנו נמצא באותה סירה.
מדי יום יש איזה תוכנית שעוסקת בהורות וגידול ילדים (לא זוכר את השם שלה). אז נכון שלרוב הם סתם מזבלים בשכל בלי סוף, אבל לפעמים גם יש להם כמה דברים מעניינים שם, שיוצא לי במקרה לזפזף ולשמוע את הדיון שלהם, והיום היה דיון שלם סביב נושא ההנקה (ואחרי הדיון הזה, די יצאתי מבסוט שאני לא צריך לעבור את החוויה הזאת, אבל זה כבר נושא אחר). הדיון עצמו נע סביב הרבה תתי-נושאים למיניהם, אבל מה שתפס את תשומת-הלב שלי בתוך כל הדיון הניו-אייג'י הדביק הזה, הייתה הערה של אחת המשתתפות, שסביב הענן שיצרו המומחים בנוגע "החיזוקים למען ההנקה עד גיל שלוש" שמוסרים כל מיני אירגוני רופאים, היא טענה שלמרות זאת - מדוע יש ילדים בגיל הזה כבר מערכת שלמה של שיניים? הרי, יש כאן כבר סימן מובהק שאי-אפשר להתכחש אליו, למרות כל "הטבעיות" בלתת לילד לינוק חלב אם (או-מה-שזה-לא-יהיה).
למה לעזאזל אנחנו צריכים בכלל "להתחבר לטבע"? זאת נראה לי ממש גישה מפגרת, ואחד משיאי הטימטום של אווירת הניו-אייג' שעוטפת את התקופה שלנו. כל מקום שתפנה אליו, כבר תתקל "בארוחת בריאות", וכל מיני שטויות שידביקו להם את התווית "בריאות" בחדווה ובששון - חאלס אנשים אידיוטים! די לזיין לכולם על החשיבות "הבריאות" בלאכול סלט, ותנו כבר לאכול אותו בשקט! ועינלרעבק, תעזבו אותי מהקיונואה הדפוקה שלכם, ותנו לי לנגב ת'טחינה שלי עם לחם וקפה שחור כמו שאני אוהב, ולא כמו "שמומחי בריאות" מזבלים לכם בשכל.
רוצים להתנהג באופן "טבעי"? תצאו מכל השיעורי פילאטיס שלכם, ואת "החטיפי בריאות" תתקעו בתחת של המוכר ולא בפה שלכם. תפסיקו לעבוד כמו מטורפים, וטלביזיה גם תעיפו קיביניבט (או לפחות תוותרו על הכבלים, למומינים יש עוד חשיבות לאומית חסרת תחליף...).
כשאתם הולכים לטייל, תחליפו את ערימות האוכל, בערימות של סקרנות - גם מועיל וגם מרזה מרוב פעילות ועניין.
אוף, עוד פוסט עצבים על הטיפשות והריקנות האנושית.
(זה מזיק לעור הפנים שלי ~ )
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
