סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2007
 בנעלי השינשין
לקום בחצות, לארוז תרמיל ולצאת - לאן? - לגבעת התחמושת.
"בשתיים, שתיים ושלושים " הגענו לגבעה. חבורת נערים ונערות, שפוכים מעייפות ורועדים מהקור של אמצע הלילה בגבעה אחרי כשעת שינה אחת בלבד (במקרה הטוב) . בעקבות השיר התקדמנו על הגבעה, רועדים ומסוקרנים. את המדריך פגשנו בחניה, כשעוד השם שלו צלצל לי מוכר, וכשהקבוצה נפגשה איתו, הזיהוי שלו הגיע לי בין רגע. שאלתי אותו אם הוא מכיר אותה, וכשרק הזכרתי את שמה, ישר הוא נדרך בעירנות מולי. סיפרתי לו על הקשר שלי אליה, והוא הנהן בחיוך מהול בעצב.
הוא הושיב אותנו מאחורי קיר גדול, והתחיל לספר לנו על כמה סיפורים אישיים שלו, שנשזרו לתוך עלילה אחת שהובילה אותנו הלאה בין התעלות והבונקרים בגבעה. הקבוצה מתקדמת איתו, וככל שהוא ממשיך בעלילה שמתפתלת בתוך בית אחר בית בשיר של "גבעת התחמושת", אתה רק מבין עד כמה האדמה התמימה שאתה עומד עליה כרגע, ספוגה בדם ובסיפורים אישים - תחושה דומה לזאת, חיוויתי בסיור במחנות ההשמדה בפולין.
הסיור בגבעת התחמושת, נחתם עם הסרט בבית ההנצחה שעל הגבעה. השעה כבר הייתה לקראת שלוש ומשהו לפנות בוקר, והמושבים הרכים מהריפוד, לצד החושך והחמימות ששררו בהיכל ההקרנה במהלך הסרט, קראו תיגר על הרצון ולהשאר ער ולראות. לפעמים החומרנות ניצחה והראש נישמט לאחור עם עיניים עצומות, ורגע לאחר מכן, הרוח הקשיחה והגוף הכריח את עצמו להצית מחדש את הכוח ולהאחז בסקרנות בשביל להישאר ער.
סיימנו את הסיור, והמשכנו הלאה. הפעם התחנה שלנו הייתה - פסגת הר הצופים.
חצינו בהליכה שקטה את השכונות הרדומות, כשמדי פעם רכב משטרה או איזה שליח על אופנוע דוהר ברחוב. החבר'ה הדתיים מהביס"שים בהרי-ירושלים שלחו בנו גיצי אושר וגאווה שבשנה הקרובה, הם אלו שהולכים להדריך את הסיפור המרתק של הגבעה הזאת. האמת, אני אוהב להקשיב להדרכות של מורשת קרב, אבל אני לא מצליח להתחבר טוב לזה מהצד של המדריך שתפקידו להעביר את ההדרכה בנושא. עם זאת, ככל שהתקרבנו לפסגת הר הצופים, והשמים התחילו להתבהר והר הבית התחיל לבצבץ מערבה לנו, זיק של קנאה צץ גם אצלי בזה שהם הולכים להדריך בעיר המדהימה הזאת - בירושלים יש יופי, שמעולם לא מצאתי בשום עיר אחרת.
הגענו לפסגת הר הצופים - בזריחה היפה ביותר שראיתי בכל ימי חיי.
אחד החבר'ה מביס"ש עופרה, מול הנוף המזרחי בהר הצופים
חלף שבוע ב" פז"ם " השינשיני שלי. חצי מהקורס הארצי כבר עבר, ולא הכל היה כפי שחשבתי שיהיה. מחלק מהדברים מאוד התפעלתי (ההתנגדות המסיבית שהייתה סביב נושא הכלים החד-פעמים בחדר אוכל) וחלק גם מאוד התאכזבתי (הקלות ראש שהרבה נוקטים בנושאי שמירת טבע וסביבה).
נשאר עוד שבוע לפרק הזה - ואז נכנס לשלב האמיתי של מגורים בביס"ש, השתלמויות ולימודים בקצב מטורף, והעיקר - להיות באמת אחד מהחלה"ט - כמובן שאז אני כבר אתחיל להתחרפן עד שנתחיל את השלב האמיתי של להדריך קבוצות, אבל עד אז...
ועוד רגע לפני הסיום - תודה לכל מי שחשב עלי, ושלח לי הודעת "דרך צלחה".
מצטער שלא עניתי, פשוט לא היה ממש זמן ודי הייתי מנותק מהסלולרי.
עוד קצת מהשבוע, תוכלו למצוא כאן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
