 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2007
 נחשיה לאורכה של הארץ
זה התחיל בכך שמלפני כשבועיים, מצאנו פרט צעיר, של הנחש זעמן המטבעות. הוא די דומה לצפע, אבל בניגוד אליו, הזעמן לא ארסי ואפילו החזקנו אותו ביד והעברנו אותו בין האנשים בקורס. בהמשך, בעודנו יורדים בנחל מירון, לעבר המפגש עם נחל עמוד ולאתנחתא המיוחלת בבריכות שכוי, שמתי לב לרגע שממש על האבן מעלי, זוחל לו בנחת ארבע קו מובהק. ניסיתי לתפוס אותו, אבל לצערי הוא נכנס עמוק בין הצמחים והאבנים. כל ניסיונותי למצוא אותו, עלו בתוהו. (עד לפעם הבאה, כן כן .. )
סאגת הנחשים שלי נחתמה השבוע במציאת פרט צעיר נוסף של זעמן המטבעות, אבל הפעם היה זה אני שישב ללמידה אמיתית הודות הפלא - הכל התחיל מזה שישבתי בחדר, מרוח מעייפות על השולחן כשברקע הסתיים לו עוד שיר של אתניקס (וחברי לבטח ינחשו שזה היה גם 'היא לא תשוב' ). הטלפון צלצל, והשכן הצעיר שהתחיל להתעסק בזאולוגיה, קרא לי בדחיפות החוצה לראות "נחש ברחוב!". קריאת החדווה הייתה כבת-קול שבאה בעקבות יצאתי החפוזה החוצה, לעבר המזווה ולקיחת דלי, ומשם לרחוב עטוף קרירות לילית.
מצאתי אותו עומד ליד המכונית המשפחתית שלהם, כאשר פנסיה מאירים לכיווני ושאר המשפחה מתארגנת לתזוזה. בניגוד לרוב המשפחות ברחוב, יש להם יחסית יחס רגוע לכל מה שמוגדר (לצערי הרב) כ"מרעין בישין" לגבי כל זרועה מצובתת וזנב חמקמק. אולי זה בגלל שהם כבר רגילים לזה שדברים צצים להם בבית, או שפשוט הם לוקחים את זה בתור דבר מובן מאליו שמצוי כאן יותר פוטנציאל לעניין מאשר לסכנה - השורה התחתונה מצידי, זה שרק ירבו שכנים כמותם.
אורח הכבוד שכב על הכביש, צמוד לשפת המדרכה ומעליו האיר בהתרגשות השכן הנלהב. הסתכלתי עליו מקרוב, ונותר רק להכריע - צפע או זעמן? הייתי מרגיש הרבה יותר בנוח ללא כל הסיטואציה שנקלה דווקא לרחוב (הי, מה רע בשדה?). שיערתי שזה זעמן לפי הדוגמה על הגב שיותר מזכירה אותו, אבל לפני שאמשיך, כנראה שאני חייב גם הסבר למי שפחות מבין את החשיבות - שאותה אסכם כעת, שזעמן הוא לא ארסי וחביב, לעומת הצפע שלמרות היותו מרתק, לחטוף מימנו הכשה זה לא עניין של מה בכך (אלה אם אתם אקס-חברים בכת הנחש המיתולוגית של יעקב סלע). לאחר מאמץ מועט ומהיר - וכמה טוב של להם כף שלג בבית - הנחש חסר הזיהוי הוודאי עבר לדלי ומשם לקרטון גדול שקיבלתי מהם במתנה. עם הנחש ופנס מושאל, חזרתי מאושר הביתה, ועם הרבה מוטיבציה לחלק השני של הערב האומנותי - הזיהוי.
אני מת על עקרבים! יש בהם משהו מרתק שמשלב יכולות הישרדות גבוהות מאוד עם קומפקטיות שאפשר לשיים אותם בצנצנת קטנה ולחקור אותם בניחותא. גם נחשים זה חיה מרתקת, רק הבעסה טמונה בכך שאותם אני לא יכול לשיים בצנצנת ריבה, ולהסתכל עליהם בניחותא (..) זה לא שאני מקטר, רק הזמינות שלי לנחשים לא הייתה בשמיים עד כה, וכמו בכל דבר חדש, אז גם מגיע העת ללמוד.
הספר יצא ממירבצו על המדף, המצלמה תיקתקה כמה צילומים של פלא הבריאה, והצוציק שימש כעוזר ותלמיד בתהליך. השוואתי את הדוגמה על הגב, בדקתי התנהגות, אבל אל הפרטים הקטנים כמו צורת מבנה קשקשי הראש או האישונים, היה קשה מאוד בגלל המרחק שנאלצתי לשמור מפני ביס. (וגם תודות לקרטון הגדול, והאטום מכניסת/יציאת אור).
מבצע צבאי? קטן עלינו מה שהלך שם. הצוציק רץ מהבית לסככה של האופניים, מדפדף בין העמודים בהתרגשות ומשנה את זווית עלומת אור הפנס לפי בקשתי. מההורים נאלצנו באותו רגע להסתיר את הנעשה, כיוון שמאז המקרה האחרון של הצפע בסיר, למדתי כמה לקחים חשובים לגבי תוצאות הלווי של הפאניקה מצדם.
הערב נחתם בשיחרור המרגש לשדה, וקביעת העבודה הנחרצת - זעמן המטבעות נקרא לו ברבים!
זעמן המטבעות באנחתא קופסתית
הלכתי היום לבדוק אם עוד נשארו תאנים על העץ מאחורי הבית. הלכתי סביב, אחזתי בענפיים ותרתי בעיניי לכל עבר - אך אף לא תאנה אחת נשארה בשביל לרענן את הנפש. (ורק כמה צמוקות ומיובשות, נחו להם על הקרקע אחרי שעטלפי פירות לעסו אותן בתאבונם המעופף). השלמתי עם האכזבה, והתחלתי לחזור. צעד יחף שנע לו בשדה קוצים יבש, מבקש את דרכו אל הבית, אך אז העיניים רואות את שאריות הגדם מהעץ שנעקר בסערה שהתחוללה שנה שעברה.
פעם הייתה תקופה. ממש תקופה יפה, של תמימות ואושר. שנת שירות? דבר שהיה אז רחוק מימני כמרחק הירח. היה גם עץ, שתחתיו זיכיתי לחיבוקה של אהבה אמיתית.
זוג ביישן ואוהב, תחת עץ אחד - ועכשיו? שניהם חלפו מהעולם.
(ומזל"ט לבלוג, שסוגר החודש את שנתו השלישית ברשת ~ )
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
