 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2007
 שיחרור הקיטור שלאחר פריחת החלמוניות
ירדתי מהאוטובוס, לאחר נסיעה מייגת שלא נראה שתגמר לעולם. משם, מעט בשולי הכביש, המשכתי בדרך לעבר הצומת. לפתע צץ בי עירעור שאולי הוא כבר הספיק להגיע, מאז שהתקשרתי אליו והחשתי את צעדי בזריזות, וכך יחד עם התרמיל הכבד המהול בריח הנעליים (עם אותו זוג גרביים שלא הוחלפו שבועיים) התקדמתי לעבר הצומת. כשנפתח שדה הראייה מעט מימין, התאכזבתי לגלות שהוא השיג אותי, ואני סתם גרמתי לו להמתנה מיותרת. אז נכון שהוא חיכה לי בשמחה, ואחרי הכל אין כמו סבא (!), אבל עדיין לא הרגשתי בנוח להטריח אותי - למרות כל הפצרותיו שאני אתקשר אליו תמיד, כשאני צריך עזרה.
הגעתי כבר ליד החלון, והוא הסתכל על המראה שמשמאלו, ממתין כנראה לראות את האוטובוס שאולי אני עתיד לרדת מימנו. פתחתי את הדלת עם אושר ענק, והוא שקפץ לרגע מההפתעה שצצה, צחק את הצחוק המאושר שלו ונתן לי את אותם חיבוק ונשיקה על הראש שהוא תמיד נתן לי, מהיום שנולדתי.
הגענו למושב שלהם, אחד מהמקומות האהובים ביותר עלי. הוא החנה את האוטו מתחת לסככה, ואני בזינוק מהיר הוצאתי את חולצת שבת מהתרמיל, והחלפתי אליה בזריזות לפני שסבתא תראה אותי עם החולצה ("מדי שינשין" בפי הצוות אצלנו), שזכתה לכינוי "המצה" (על זה שהיא חטפה חורים בכל כיוון, בהכרת מסלול שבנחל כזיב - שם זכיתי לרגע חופשי של שיטוטים וזחילות בשבילי חזירים, בין קוצים וקיסוסיות שהפכו את הדרך לדרגה שעל סף בלתי עבירה).
בהכרת מסלול בעכו העתיקה - מקנחים על החומות
השבוע היה לנו הכרת מסלול בעכו, אחרי שזיכנו לקצת פחות מחמש שעות שינה. זה נכנס במסגרת השבוע דתות ועדות, ובכך המשיך את היום צלבנות שעשינו יחד עם החבר'ה החדשים במל"ש (מרכז לימודי שדה) במעלות. בגלל שהיום צלבנות היה יחסית יום קצר, החליטו להכניס לנו בלילה גם את הכרת המסלול של הפעילות "ליל הגשרים", ששם עושים מעיין שיחזור של מבצע בקום המדינה, שהפלמ"ח פוצץ במהלכו 11 גשרים בארץ, בשביל לפגוע בבריטים ששלטו אז - והפעילות בא לשחזר את האסון היחיד שקרה באותו לילה, לחבר'ה שבאו לפוצץ את הגשר באכזיב. אני עדיין לא יודע איך אני אעביר את הפעילות הזאת לתלמידים שאדריך, אבל מה שכן אני יודע זה שפישלתי בהכרת מסלול בעכו ...
אתה מתעורר בבוקר, אחרי ליל עפיצות בביס"ש באכזיב. לאחר מכן שולחים אותך להכיר את סמטאות עכו העתיקה, שכאתה בקושי מצליח להחזיק את העיניים פקוחות וזה דווקא באחד המסלולים היותר מסובכים ומאלה שאתה גם פחות מתקשר אליהם. אז נכון שזה לא הסיור העירוני הראשון שלנו (אין כמו צפת, אבל עבורי רק כמטייל), אבל השורה התחתונה זה שיש לי את כל הפרטים בדו"ח על עכו - חוץ מהדבר החשוב ביותר שם - סיפור דרך. (או "ציר הליכה", איך שבא לכם).
סיימתי היום כבר שלושה דוחות, ועוד שלושה נושפים בעורפי - האומנם?
אה רגע, נשאר לי עוד להכין הדרכה על כביש 6 הידוע לשמצה, ודווקא עכשיו גם הנגן MP3 שלי נעלם, וממש בניתי עליו בשביל להשמיע את השיר "ובניהם" (של אהוד בנאי) בשביל לסיים את ההדרכה.
חלמונית פורחת בהר מירון (!)
היה לנו שבוע שעבר "שבוע מתודיקה" עם החבר'ה מביס"ש גולן. היה פשוט דבר אדיר להיות איתם, תחושה של חופש מתוך הלחצים שנוצרים בתוך הקבוצה שלנו בכך שאפשר להיות פתאום עם אנשים מחוץ לצוות. חילקו אותנו לקבוצות מעוברות, וכל קבוצה הייתה צריכה להכין הדרכות ולמשב אחד את השני בתוך הקבוצה. בין לבין, היה לנו גם דיונים וסדנאות בפאנל כולל עם כולם.
כשהייתי איתם, פתאום שוב נזכרתי במה שהיה עבורי "הביש גדה" הגדול מלפני כמה חודשים, שהתבשרתי ששולחו אותי לגליל, ולא לגולן או למדבר כמו שקיוויתי. מאז, כבר הגישה שלי מאוד השתנתה, אבל פתאום שראיתי עם איזה צוות תותח הייתי יכול להיות, אותה באסה ישנה חזרה אלי. אותה תמיהה של "איך לעזאזל אני עם האנשים כאן?" שוב עלתה אצלי, כמו בתחילת הקורס האזורי שהופתעתי לגלות שרוב האנשים שהייתי בצוות שונים מימני בתכלית, ולא מהסוג שהכרתי עד כה בחברה להגנת הטבע - השוני האדיר בתפיסה בתור מה שאני רואה כ"אגואיזם מגעיל" הם ראו בתור דבר מובן מאליו ושהבעיה היא אצלי עם התפיסה העקומה שלי.
כל השבוע האחרון, מאז שהסתיים הקורס מתודיקה ונפרדנו מהחבר'ה של גולן, עבר עלי בעצבים ותחושת כעס על האנשים שאיתי - חושבים רק על עצמם, מקטרים בלי סוף, רק הם ואך ורק הם עצמם במרכז. כעסתי, רתחתי, ולא הצלחתי להבין איך לאף אחד בצוות זה כמעט לא אכפת. בשיחות עם הבנים בצוות, עלו הכעסים ואפילו הם לא הצליחו להבין אותי - למעט אחד שהוא בעצמו גם יוצא חוגי סיירות (של הקק"ל). זה ממש בעיה בתפיסה, איך ערכים שעבורי הם בסיסים ביותר, חטפו את ההתנגשות הזאת עם הסביבה.
ביום חמישי בערב, שכולם התארגנו לקראת החזרה המיוחלת הביתה בסופ"ש, מצאתי את עצמי קורא משהו שחבר שלי תלה כשבוע-שבועיים קודם לכן על הדלת בדירה שלנו. עד כה, סתם חלפתי על זה, כי ראיתי בזה "סתם עוד שטויות של איימיל", והנה פתאום קראתי, ואולי גם הבנתי משהו מעבר.
שבת שלום (או שבוע טוב, למי שקורא את זה במוצ"ש)
נתראה עוד שבועיים ~
תקראו מה שכתוב על השלט בעברית ואנגלית :)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
