 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
 תגיד ילד - למה בכלל באת להדריך?
אם המילה "חינוך" היא המפתח, אז חברתה "לחפור" היא החלודה שהורסת אותו. אסור אצלנו להגיד למישהו להפסיק לחפור, כי אז זה רק חוסם מימנו את האפשרות להתבטא במה שהוא מאמין באמת. עם זאת, כבר עוד מעט יעברו (או אפילו עברו?) ארבע חודשים שאני במסגרת השנת שירות, וכל מה שנותר לי להגיד כעת: חאלס, אני מותש.
היה לנו היום פעילות בנושא "מטרות הטיול השנתי", שבמשך כל היום חולקנו לחוליות ויצאנו לפגוש אנשים שונים שעוסקים בחינוך. אז החוליה שלי דיברה עם מישהי שהייתה מדריכה שעסקה גם כרכזת טיולים ביסודי, ובנוסף גם דיברנו עם המנהל ביס"ש שלנו. לאחר מכן, ישבנו לנתח את התשובות שלהם ועם זה באנו להציג בסוף היום מול שאר החבר'ה - תחילה, כל אחד הציג את התפיסה של האיש שלו, לגבי מהות הטיול השנתי ותפקידו של המדריך. לאחר שהיו אנשים שהתעצבנו על חלק מהגישות, ועם חלק אחר הסכימו מאוד, הגיע תורנו להגיד איך אנחנו רואים את זה, והמשכנו לדבר על מה שאנחנו מאמינים. דיברנו, דיברנו ובמיוחד - דיברנו. דנו על תפקידנו החינוכי כמדריך, על זה שאנחנו באים מהחברה להגנת הטבע, ואסור לשכוח גם איך אנחנו רואים את הצלחתו של טיולים שנתי. בין לבין, גם עפו באוויר מילים מפוצצות כמו "חינוך לערכים", ודברים רבי מעלה נוסח "אהבת הארץ והמולדת" - ולבסוף, פשוט הסתכלתי על הצוות, ושאלתי את עצמי "רעבק, מה אני עושה פה?".
למרות האמונה שלי בקבלת השונה, קשה לי עם הרבה דברים שמתנהלים כאן. קשה לי עם זה, שחבר'ה שמים את הנושא של שמירת טבע בעדיפויות נמוכות שלהם, בגלל שככה "נוח להם". לפעמים, זה גם פשוט מגיע לרמה של משהו בלתי נסבל, ודווקא אז בלי שאני אומר מילה, אנשים איך שהוא פשוט מרגישים את זה. כמו למשל, מישהי אצלנו כבר אמרה לי פעמיים-שלוש, שהיא מרגישה לפעמים שאני פשוט שונא אותה, והיא אמרה את זה ממקום עמוק ולא סתם בתור משהו שצץ לה פתאום. בתגובה, פשוט צחקתי מזה והשבתי לה שאני לא מבין מאיפה היא מפליצה את השטויות האלה, וואלה - אפילו כפרע עליה. אבל זאת לא האמת, כי יש רגעים שאני על סף להתפוצץ ממה שהולך אצלנו בצוות. אז אני רואה אצלה כמעט את כל הדברים שאני מתעב, עולים וצצים אצלה: הסגידה לחומרנות, תרבות הצריכה העיוורת, שימוש בלתי מבוקר בשקיות פלסטיק, זלזול בתפקיד החברה להגנת הטבע, ועוד ועוד - כאשר כל הדברים האלה, פשוט מתנקזים אליה, והיא? איך יתכן שהיא מדריכה בביס"ש?! זה לא שהיא בנאדם לא נחמד ומגעיל, אלא בסך הכל היא ממש אחלה. הבעיה היא רק, שזה פשוט מטריף לי ת'דעת לראות איך החלומות שלי על השנת שירות בחברה להגנת הטבע קורסים אחד אחרי השני, ואיך האידיולוגיות שלי הופכים למשהו שמופנה כלפיו כ"כ הרבה זילזול - מכעיס אותי לראות למה הופך הדבר שיש לי כ"כ הרבה אמונה בו, פשוט מתפרק.
לאחר הגשמים והסופות (ברכה, כמובן) שפקדו אותנו בשבוע האחרון, המון טיולים התבטלו. במקומם, קיבלנו אתמול, איזה השתלמות בשני בתי בד שטחנו לנו בשכל בשטויות (כאשר לא הסכמתי בכלל לחשוב על לקנות בבית בד היהודי, מרוב שהוא פשוט זיין בשכל עם דברים מונפצים בביולוגיה , בשביל שהוא ישמע מבין ושנקנה מימנו). יצאתי מזה, יחד עם עוד שניים, מאוד כועסים ועצבנים ששרפנו על החרטה הזה יום שלם, במקום ללמוד משהו רציני ו/או ללכת לטייל. עכשיו, אחרי עוד יום שלם שלקח לשבץ אותנו בהדרכות ושדיברנו במילים גבוהות ויפות, גיליתי שאני מדריך יום אחד, וגם זה בבזיכרון יעקב - באמת, אני יש לי הרבה חיבה למקום הזה, ולסיפורים שהיו שם. עם זאת, אין לכם מושג כמה זה פשוט מתסכל ומעצבן לקבל הדרכה עירונית, כשכמעט אין שם אפשרות בגרוש להכניס ערכי שמירת טבע וסביבה. האומנם אחר-כך יש גם איזה סיור שאני עושה להם ברמת הנדיב (וגם בגני הנדיב - הגנים של אחוזת הקבר של רוטשילד), אבל לפי התוכנית של היום הזה, אני פשוט אמור לעבוד על הספק ופחות על משהו שאני רוצה לפתח אצל המודרכים שלי.
היה לי היום ויכוח עם חבר טוב שלי כאן, על מה חשיבות בענינו של הדרכת טיולים, כאשר אני מקבל (במקרה הכי אידיאלי שמתאפשר כאן), קבוצה לגג שלושה ימי הדרכה, ואחר כך? הם בכלל לא יראו אותי יותר. שנינו מסכימים עם זה, שחינוך מתמשך (כמו חוגי סיירות או תנועת נוער) זה הדבר האמיתי, אבל התפיסות שלנו שונות, בגלל שהוא מגיע מרקע של שינוי חברתי ואני משינוי סביבתי - המטרה שלי, זה לעלות מודעות אצל כמה שיותר אנשים (כמו למשל, שאנחנו מחרבנים במים שאנחנו שותים, בכך שביוב מחלחל למי תהום שאנחנו שותים), ואצלנו הדגש העיקרי זה בעיצוב האדם. כל צד, משלים את הצד האחר.
השבוע, באחד הימים שהתבטלה לנו הדרכה, יצאנו אני ועוד שני חבר'ה לעשות מיפוי של נק' מסוכנות ובעיתיות במסלול צפונית להר מירון. בסך הכל היה יכול להיות לטיול ( - סקר שטח) הזה ממש פוטנציאל, חוץ מזה שכל שלושה צעדים יש איזה נק' מעצבנת אחרת, שצריך לבדוק נ"צ במכשיר GPS ולכתוב תיאור שלה ולקחת תמונה לתיעוד. בנוסף לזה, היה אירוע די עצוב ערב קודם - הייתי בהצטרפות להדרכה של המנהל ביס"ש (סיפור די מבדר, ומי שרוצה לשמוע שישאל אותי בהזדמנות - בגלל כמה בעיות אלו ואחרות, אני לא כותב על זה כאן). בדרך חזרה, קיבלתי טלפון בהול מהחבר'ה שמצאו חולד (לא חפרפרת!). הוא גסס מחוץ למחילות שלו, ונתתי להם הוראות מדוייקות מה לעשות. כשחזרתי, גיליתי שהם בסוף סתם היו עייפים, ונטשו אותו בחוץ. די מאוכזב מהם, לקחתי קופסת קרמבו, ריפדתי אותה במצע של עלים יבשים ואספתי את החולד הפצועה פנימה. בבית חיממתי מים, מילאתי בקבוק זכוכית קטן והכנסתי אותו לתוך גרב, בשביל לחמם את החולד. בנוסף לזה, גם האכלתי אותו - ובכך, ממצב של גסיסה על סף מוות, הצלחתי להביא אותו, תוך כשעה ומשהו, למצב שהוא התרוצץ בקופסה. הלכתי לישון שמח, כשבבוקר גיליתי שאהבל הזה יצא מהקופסה באמצע הלילה ונשכב לקפוא מקור מחוץ לקופסא. בגלל אילוצי הזמן, הכנתי לו עוד בקבוק חם, נתתי הוראות לחבר שלי שלא יצא איתנו וקיוותי לטוב - ומכאן בחזרה לנחל - פשוט בנקודה הזאת, שכחתי לגמרי לארוז לעצמי אוכל (ובכך פשוט התקיימנו על ליקוט פטל ותאנים, ושתי פיתות שקנינו במאפייה לפני שיצאנו).
לבסוף, הנגמר בחצי טוב - האומנם אכלנו אחלה בג'יש, אבל במהלך המסלול הגענו לנביעה מגניבה עם המון סרטנים וצפרדעים. עשינו עצירה, וחיפשנו דברים מעניינים, כאשר תוך כדי, מצאתי סרטן נחלים ע-נ-ק ! תפסתי אותו, והראתי לחבר'ה. הם גם התלהבו, כאשר אחת מאיתנו (היינו שני שינשינים ומורה-חיילת) פתאום תפסה איזה פיק בירכיים, אחרי שכחודש קודם לכן היא תפסה סרטנים חופשי בלגונה שליד ראש הנקרה. בשביל לעזור לה, חבר שלי תפס אותו מהצד, ואני שמתי עליו אצבע מלמעלה, כאשר לפתע - איה !! הוא נתן לי כזאת צביטה חזקה, וריסק לי את החלק העליון של הציפורן (נמק) ופשוט כמו בסרט מצוייר ניערתי אותו מהאצבע. בשביל לא להלחיץ אותה, נשכתי ת'לשון ומילמלתי שהכל בסדר, כאשר עוד רגע והייתי מתחיל פורץ בבכי (נו, סתם ... אבל זה וואחד כואב בצורה שלא תאמין, ועד עכשיו יש לי סימן סגול, והאצבע זוכה לעדינות שלא קיבלה במשך כל קיומה)
לבסוף, בשעה טובה ומוצלחת, הגענו ליום חמישי! (נו, כפיים!) ליום הזה כולם מחכים בשביל לחזור הביתה, ורק אני יוצא ממורמר מכך שאנשים פשוט יוצאים רקובים ולא רוצים לבוא לטייל איתי - החברה להגנת הטבע פושטת ת'רגל? לא! אני מסרב לקבל את זה, בתור אחד שרואה את חייו בדרך לשם. זה פשוט מכעיס אותי שככה מתנהלים העניינים, ואני נתקע בחוסר מיצוי ושחיקה. איפה החלומות שלי על שנה שלמה של מציאת ביטוי למה שאני מאמין ולאהבות שלי (חרקולוגיה, טיולים, לקפוץ למעיין באמצע הלילה .. ) לעומת החרא שמכתיב לי המצאי בפועל?
לא באמת כזה רע פה, עם התיאור שמצטייר מרוב הפעמים שכתבתי שאני "שונא" - אין כמו לצאת יחף עם בוקסר וחולצה קצרה לואדי והגבעות ב-6 בבוקר, כאשר הגשם מנקה אותך ואתה רץ בבוץ בין הפרות ואנפות הבקר.
סרטן נחלים שתפסנו בנחל 'גוש חלב' - זה רק אני, או שבאמת יש לו מבט חורש רעות?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
