 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2007
 הבולען של הסופ"ש
מכירים את התופעה הזאת, שנקראת "בולען"? זאת תופעה גיאולוגית די מאגניבה, שבגלל שבכמה שכבות מתחת לפני הקרקע, המים שהיו שם נעלמו (ובים המלח, זה בעקבות נסיגת פני הים) ולכן נוצרה שם שכבת מלח יבשה עם חתיכות סלע. בהמשך, באה זרימה תת-קרקעית של מים מתוקים, סחפה את המלחים וגרמה להתמוטטות של הקרקע כלפי פנים. בכל מקרה, התמצית לכל מי שנרדם בהסבר הזה, ברגע שהבסיס שאתה עומד עליו נסחף, גם מצבך עתיד לקריסה. זאת דוגמה די נחמדה, איך אפשר להשוות משהו מתחום רחוק כ"כ מאיתנו כמו גיאלוגיה, ולעשות לו הקבלה פשוטה לחיי היומיום שלנו.
הייתה לנו אתמול שיחה מאוד קשה בסוף היום. במקום הרצאה ליום שלמחרת, הרכז קורס שלנו החליט להתעסק בצוות שלנו. זה לא שאנחנו זרים אחד לשני - הרי אחרי שאנחנו תקועים ביחד כבר מעל ארבעה חודשים, ובכל זאת יש איזה משהו מינימלי שצריך לצפות לו - אבל הקשרים בנינו רעועים, למרות שממבט מבחוץ אפשר לחשוב אחרת לגמרי.
אז מה עושים? מדברים, ודרך אגב, רצוי גם מכל הלב.
אבל זה קשה, קשה ועוד קצת (הרבה) קשה. מה פתאום שאני אחשוף את עצמי מול כולם? הדבר האחרון שאני צריך להראות להם זה את החולשות שלי! נכון? אולי לא. הרי באנו לכאן מי לשנה ומי לשנתיים, ולמרות שזה במבט הכללי, רק עוד "פסיק" בחיים שלנו, אז זאת הצורה הכי דבילית ומפגרת להסתכל על הדברים. לפעמים נראה שיש פה התעסקות באיזה מלחמת קיום, והכל בשביל שאחרים לא יכתיבו לי מה לעשות ואיך. אחת פסיכית על ספירת קלוריות, השנייה לא יכולה בכלל להסתכל על טונה, ויש עוד איזה טמבל צמחוני שמתנגד ללולים מתועשים (מכירים אותו, לא? .. ). אז איך אותם ועוד כמה חבר'ה עם שיגעונות אחרים, דוחסים ביחד לפעילות במשך שנה? מתחילים לדבר, אבל הפעם על באמת.
מוזר פה פתאום. כל הצוות (הצעיר) סגר שבת ראשונה לגמרי לבד, בפעם הראשונה. זה לא מוזר מעצם היותנו כאן בשבת, כי כבר סגרנו הרבה שבתות קורס, אבל הרכז שלנו החליט שאף אחד לא חוזר, ולמה? ככה, חוזרים לקורס במוצאי שבת וחאלס עם השאלות. אבל אני בטוח שעמד משהו מעבר לזה, כי אין לי שום ספק שבעולם שהוא פשוט רצה שנעביר בפעם הראשונה זמן ביחד, ורק אנחנו, בלי איזה מישהו מהצד שיתן לנו את המסגרת, אלא שאנחנו נתחיל באמת לבנות אותה בעצמנו.
חוץ מהחבר'ה כאן, יש גם משהו חדש - טבלתי פעם ראשונה במיקווה! אבל אני לא יודע עד כמה אפשר באמת להחשיב את זה, כי כל מעיין שזורם לאיזה בריכה יכול לקבל את התואר הזה, אך עם זאת, הפעם היה שלט בולט לצד המעיין שנכתב עליו בשחור על גבי צהוב - "מיקווה חבקוק *בלע בלע בלע* ". מיקווה או לא מיקווה, יש מעיין זורם? יאללה קופצים פנימה, גם אם המזג האוויר מבשר גשם. בסך הכל, לא מקום מרשים, אבל עכשיו רישמית גם אני טהור (?). מצד שני, יחד איתי קפצו שם עוד שינשין ושינשינית - אז יש שינוי בגזר דין? העיקר שהיה מרענן, ומעבר לזה אגיד רק אינשללה.
יש עוד המון מה לספר , אבל עדיין זה לא הרגע המתאים - ואפשר לעשות לזה אפילו אנלוגיה לקפה - בשביל להכין קפה שחור באמת טוב, ובלי שיהיה לו מרקם כזה של חול, השיטה זה פשוט לבשל אותו הרבה. לפעמים הוא יקבל טעם שרוף מחוסר מים, לפעמים הוא יהיה דלוח בגלל חוסר בקפה, ולפעמים הוא גם פשוט יהיה טוב. מה שכן, עצם זה שנתת לו את האפשרות, זה כבר מעלה את המצב שלב אחד מעל סתם "מים עם בוץ". זה לא שסתם קפה בוץ זה לא טעים, אלא ברגע שגם ממש מבשלים אותו, כל הסיפור יכול פשוט להשתנות.
אז למה הסיפור הזה קשור? בכך שאולי אני אחליט לקחת יוזמה, ועל באמת, ובתקווה שזה גם יצא מהמעגל הסביבתי למשהו אישי יותר. כאן תישאר השאלה אם לשאוף נמוך ולא להתאכזב, או לשאוף לירח - וגם אם לא אגיע, לפחות אהיה אחד מהכוכבים ~
צוות תיעוד של ביס"ש גליל בפעולה! כי אין על ימי גיאולוגיה ~
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
