 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2007
 קל מדי להרשים את המבוגרים של ימנו
התפיסה היום אצל המבוגרים זה כמה נורא "הנוער של ימנו" - רק סיגריות, אלכוהול וסקס יש לצעירים כמונו בראש. אומרים עלינו שאנחנו "דור עצלן ונצלן" ושלא אכפת לו מכלום, חוץ מהתחת של עצמו. לצערי הרב, אם הייתי מגיע מארץ אחרת לאמצע תל אביב וקופץ להסתובב בעזריאלי, אולי הייתי מסכים עם הטענה הזאת. אבל זאת בעיה שמרוב כיסוי, לא רואים את הדברים שמעבר. אז נכון שאלכוהול זורם בדור שלנו כמו מים, אבל מצד שני, כמה מהחבר'ה היותר טובים שאני מכיר גם הם חובבי אלכוהול לא קטנים. אני לא שופט אותם אם זה טוב או רע, כי מה שמשנה לי, זה מה הם עושים מעבר לכמה שעות בשבוע שהם נהנים מבירה וקצת וודקה.
הדבר הזה מוביל לתופעה שכבר חולפת אצלי בחוסר חשיבות - המבוגרים המתרשמים. אני עדיין לא מצליח להבין למה מבוגרים מתפלאים כל פעם מחדש, שפתאום מגיע נער להדריך אותם והוא מדבר על עקרבים, פריחת סתיו וגם קצת גיאולוגיה. אחר כך, הם באים עם עיניים פעורות ושואלים אותי בפליאה - "תגיד, מאיפה כל הידע הזה?", ואני כבר מתורגל להשיב להם בצורה הכי פשוטה - "בדיוק מאותם ספרים שאתם יכולים לקרוא".
בסך הכל, למה זה באמת משנה אם תחום העניין שלי זה זאולוגיה ואקולוגיה? מישהו אחר ספץ במשחקי תפקידים ופנטזיה, ומישהי אחרת כל חייה מתעסקת בצילום. יש משהו שהופך לדי מעיק מזה שמבוגרים מתרשמים ממך, כי זה סתם תשומת לב שאחר-כך גורמת לך להרגיש כזה קטן נוכח הדברים הרבים שאתה רוצה ללמוד, ואחרים מצפים שתדע (ובאמת שאין לי בעיה להגיד למודרכים שלי, מבוגרים וילדים, "וויליק, אני לא יודע")
אז להמשך שכבר פתחתי, אתמול היה לנו את מפגש מדריכי יער פארק שוהם. אז יער אין שם באמת (חורשה של קק"ל? יותר מדי נטוע ומנותק מהנוף המקורי), ופארק עם שולחנות פיקניק דווקא יש, והתקווה שבעתיד גם לא הוסיף את המילה "בשפע". לשמחתי הרבה, הרבה יחסית מהצמחייה המקורית עוד נשמרה שם, אבל אם בעבר היית מסתובב ורואה ארנבות ושועלים, אז היום עם כמות המבקרים והרעש שהם עושים, רואים צפרדעים (ודווקא מהסוג של האשפה, ולא המקרקר).
זה לא שאני מזלזל במבקרים שם, כי אני בעצמי הדרכתי בשנים האחרונות שם (ומקווה עוד להמשיך להדריך) מתוך מטרה שאנשים ימשיכו להגיע לשם. הבעיה שלי, זה שהמטיילים שם לא אחראים, ובמבט מפוקח ולא סתם מאשים, אז נותר רק להבין שזה נובע מחוסר זיקה והבנה למקום ולא מתוך רוע - כאן בדיוק מגיעים המדריכים הקהילתיים מהישוב, לצורך של יצירת אותה זיקה. אבל בואו נגיד שכוונות טובות יש המון (אני בקשר שוטף עם הרכזת), אך בפועל התוצר שהתקבל לא כזה משביע רצון. יש ונדליזם, אנשים משאירים את הזבל שלהם שם, וחוץ מפינת המנגלים הם לא מסתובבים לראות מעבר, ולצורך הזה בדיוק מגיעים המתנדבים להדריך שם.
חלק עיקרי מאותה הכשרה שמעבירים להם, זה לבוא לכמה שעות ולדבר קצת על גת עתיקה, על הפארק ולחלק למתנדבים דפי מידע (מה שהתחיל משמרדף עם שני דפים עלובים, התפתח היום לממש ערכה קטנה למדריך!). די חבל לי שכל אותה "הכשרה" מסתכמת די ב-כלום, אבל אני מבין את האילוצים. אך (!) אתמול הייתה בהחלט תפנית, והוחלט שהמדריכים ילמדו זה את זה, ויצאנו לאזור הפארק (גבעה בגודל 2000 דונם, שרובה זה חורשה של קק"ל עם שבילים וכמה שטחים פתוחים). לצורך אותו מאורע מרגש, הכנתי כמה הדרכות - ורק חבל שהם די ביזבזו (שוב) ת'זמן על שרידי הכנסייה השחוקה ואחר-כך צעקו שנגמר כמעט הזמן. כשהגענו לנקודה האחרונה, היה עוד קצת מהקשקשת הקבוע על העניינים הטכנים יותר של המקום, ואז לקחתי את הובלת השיחה/הדרכה לידי. מתוך המחברת קטעים (קטעי טקסט שאני מקראי בהדרכות), הקראתי להם את הקטע "קודם הורידו את התרמילים". לשמחתי הרבה, הם ישבו בשקט ופשוט הקשיבו - לא שאלו שאלות, לא צחקו, רק הביטו בי והקשיבו. כשסיימתי, אמרתי להם -
"המטרה שלנו פה זה לא להעביר ידע למודרכים שלנו, כי הם יכולים בדיוק כמונו לקרוא ספר ולקבל את הידע הזה. המטרה שלנו כמדריכים פה, זה ליצור להם את הזיקה, ורק מזה תצמח אותה אהבת אמת למקום".
בהתחלה הם שתקו, ונתתי להם רגע לעכל. אחר-כך קיבלתי מבטים חיובים, והמשכתי בדוגמאות על איך אפשר להפוך את המצאי בשטח (עץ אורן, כלנית, סלע גיר .. ) למשהו שיהיה לתושבים יותר חשוב לשמור עליו, כי כל האזור הזה, הוא החצר האחורית של הישוב.
נראה לי שהצלחתי להשפיע עליהם ~
לאחר שנסגר לעתה לעניין הפארק (/יער ברקת), עוד כמה שעות יסגר עוד משהו .. הרגילה שלי (!!). זה יוצר מצב של רגשות מעורבים, כי מצד אחד אתה כבר ממש מתגעגע לביס"ש והעבודה שם עם החבר'ה. מצד שני, אתה מרגיש שלא הספקת כמעט כלום, ובקושי את התחתית של ה-כלום. השבוע הזה, עד כמה שעבר מהר, היה די גדוש בדברים. האומנם לא הכל זה דברים מוחשיים כמו הטיול לירדן הררי עם חבר'ה בגולן (היה קצר מדי, אבל ממש אחלה), כי היו עוד דברים. גם לשבת כמה שעות ולכתוב לה מכתב, ועדיין לא להיות סגור מה אני רוצה לכתוב, נכנס בתור עוד דבר מהותי בשבוע (ועוד כמה שעות לבהות בחלון, ולחשוב מה אני הולך לעשות עם זה - אם בכלל).
ממחר אני אוכל להגיד - זהו .. נגמר הבית מלון!
חדרי הקט, רגע לפני שאנטוש אותו לשבועיים~שלושה הקרובים
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
