 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2008
 למרוח את השבת בין שפני סלע קופצניים
לאחר שחזרנו אתמול מתנדנדים מהפאב, די מהר הסלון התרוקן ונפלנו לישון. כך באופן יחסי, חזרנו גם די מוקדם בערב, כי תיכננו לצאת לגליל עליון (השמנים האלה בונים יותר מדי על האוטו שהם השיגו) לקראת שמונה בבוקר, ולחבר'ה עוד היה לסיים להכין הדרכות לשבוע הבא, כך שבכל מקרה היינו צריכים לחזור מוקדם.
לקראת שש וחצי בבוקר, פקחתי עיניים לראשונה ומהר חזרתי לתרדמת עמוקה. כעבור עוד חצי שעה, מצאתי את עצמי פוקח שוב את עיניי, מביט לעבר המשך המזדרון (ד"א אני תמיד ישן על מזרן בסלון) ורואה את אחד השינשינים הולך להשתין. לבסוף, לקראת שבע וחצי, שאחד מהדירה לקח יוזמה והתחיל לנסות לגרד אותנו, הצלחתי לנצח את השמיכה וללכת לחרבן. השורה התחתונה מכל העסק, הייתה לבסוף שצריך לרדת מתוכנית א', ולמצוא תוכנית אחרת (ב' ?).
החלטנו על איזה כיוון ולאחר הרבה טילטולים וגירוד מהכיסא, ארזנו תרמילים ויצאנו לדרך. האמת היא שלא היינו סגורים בכלל לאיפה, כאשר התוכנית הכללית הייתה להצפין ולעשות איזה מסלול מעגלי. המשכנו, עד שלבסוף בצומת גולני נפלה ההכרעה וחתכנו מזרחה - לכיוון הכנרת.
לאחר שעברנו את קרני חיטין (ונחרדנו מהפקק מכוניות שהיה בין השדות, לכיוון ההר געש ששם) המשכנו הלאה, וסגרנו על ההצעה שלי לנסות לשוטט בהר מנחם (הלוא הוא הר האושר שישו היקר נשא עליו את הדרשה המפורסמת, שכל נוצרי זב חוטם מכיר) שמצפון לכנרת. כאשר הגענו לשם, ודרשו מאיתנו 5 שח' דמי כניסה למתחם המנזר (הפסגה של ההר), החלטנו שהעסק לא מתאים ולאחר אחורה-פנה, עפנו מהריקבון הנוצרי-תיירותי שחגג שם (כמו למכור לתיירים פסלוני גמלים מצ'וקמקים - הרי כל יום אני רוכב עם הגמל שלי למכולת, לא?  ). לבסוף הגענו לאזור של גן לאומי כורזים, שהיה ממש אחלה מקום להתחרדן ולאכול, אבל לא נתנו לנו להכנס בלי לשלם !! (אפילו שכולנו שלפנו ישר תעודות מדריך .. ) בכל מקרה, לא אמרנו נואש וארזנו תרמילים על הגב ויצאנו לכיוון הואדי הסמוך, לתוך השמורה שבה שרצנו שפני סלע (שפנ"ש), כמו חתולי רחוב.
בהתחלה המצב נראה די טוב - סלעי בזלת גדולים שהיו פזורים לאורך הואדי (נחל), גרמו לכך שלא היינו צריכים לפלס את דרכנו בסבך של צמחייה עקשנית, אבל בקושי התקדמנו 200 מטר, וכבר ניצב מולנו עץ שיזף עם צל מפתה. התיישבנו תחתיו, הפיתות והחומוס נשלפו בין רגע וכעבור כשעה של שנ"ץ (שנת צהריים), החלטנו שהריקבון שביזות יותר מדי חוגג אצלנו היום, וצריך עוד לחזור מוקדם בשביל לסיים עם ההדרכות.
ביומיים האחרונים התארחו אצלנו קבוצה של חרדים באכסניה של הביס"ש, ובאמת שאין לי בעיה עם האמונה והדרך חיים שלהם, אבל זה לא מרגיש נעים כשאתה הולך מהדירה למשרד, ובדשא הגדול שליד החדר אוכל כולם נועצים בך מבטים ואחד הילדים הקטנים אומר "תראו!! אין לו גרביים!".
אחר צהריים, אחרי שחזרנו מהטיול, החלטתי לצאת עם הרשת פרפרים וללכת לנקות את המעיין הקבוע ("מעיין הבית") שלנו. בדרך שעברתי בגבעות, ראיתי מרחוק שני נערים חרדים הולכים בכיוון שאני הולך, והדבר הראשון שעבר לי בראש זה "רק אל תלכו למעיין!!". לא רציתי לפגוש אותם שם, וסתם קיוויתי להיות לבד. ראיתי שהם לא ממש יודעים מה לחפש, וכשהתחלו ללכת לכיוון שאני התקדמתי אליו, נכנסתי לכרם זיתים בשביל לנסות לגרום להם להתייאש ולחזור. לאחר כעשר דקות של המתנה, המשכתי ללכת והתבאסתי לגלות אותם עומדים על שפת המעיין. מאוכזב, החלטתי להמשיך לשם ולהתעלם מהם ככל שאוכל.
טיפסתי למעלה בגבעה, עובר ליד עץ שיזף שכל סביבתו הייתה מכוסה במרבד של סירפדים (ואני עם מכנסיים קצרות, ורגליים שמספיק פצועות וחבולות בשביל שכבר לא ירגישו את הצריבה משערות הסרפד). לבסוף הגעתי לשפת המעיין, ובירכתי אותם בשבת שלום. הם הביטו בי, ואני חצי מוכר להם.
חיברתי את החישוק של הרשת למוט, והעברתי אותו במים בשביל לאסוף את הג'יפה שצפה, ובינתיים הם שאלו אותי אם זה "מעיין חרוד". נאלצתי לאכזב אותם, והשבתי להם שזה כ- 30 קמ' דרומית אלינו (סתם זרקתי מה שנשמע לי הגיוני ביחס למיקום שלנו, אבל לא בדקתי במפה). המשכתי לדבר איתם, ופתאום מבעד לנעלי עור מצוחצחות והלבוש החרדי שלהם, ראיתי בהם נערים כמוני. הם לבנבנים מאור הפלורסנט מבין כותלי הישיבה והעיר, ואני אדמדם מעור צרוב בשמש ופציעות אינספור.
חשבתי אולי לצאת היום לשטח ולישון באיזה ואדי נידח, אבל העייפות החליטה שאצא מחר מוקדם מצומת קדרים ואסיים בכנרת. (יותר מדי כנרת בשבוע האחרון, אה? )
בכל מקרה, הטיול שהייתי צריך להדריך התבטל מחר וקיבלתי "חצי רשות" להעדר עד שתיים בצהריים .. בכל מקרה, השבוע הקרוב צפוי להיות קשה עם יומיים להדריך ילדים בכיתה א' ו-ב' (הם רק נולדו הרגע !! ). לפחות ביום רביעי נתנו לי לקנח עם טיול של יא', ולא סתם, אלא השכבה של אח שלי 
ואדי כורזים (והנקודה האדומה הקטנטונת, זה תרמיל של שינשין מדוגם .. )
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
