 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2008
 המאבק לשחיקת הנעל
כבר חלפו קרוב לשלושה או ארבעה שבועות, מאז שהחזירי-בר בהר מירון גנבו לי בלילה את הנעליים. הספקתי מאז לשחוק עד היסוד את הנעליים הישנות והקרועות (שנחו בבית עד אז), ולא פחות הספקתי גם לשחוק את הרגליים. בעיקר כאשר אתה כ"כ רגיל להסתובב יחף או בסנדלים. אז האומנם זה לא מה שיהרוג אותך במסלול של טיול שנתי, אבל כשאתה הולך לבדך ומסתובב מחוץ לשבילים (ועוד עם משקל עם הגב), זה כן מה שיכול בקלות לגמור לך את הרגליים - ובמיוחד כאשר אתה הולך בבוץ, ומחליק כל הזמן בתוך הסנדל.
אני מתאר לעצמי שאם הייתי במדבר, ולא מעביר חורף בוצי בגליל, העסק היה אחרת לגמרי. אך עם זאת, נותרו לי עוד כמה חודשים ספורים עד לגיוס, ושם החשש האמיתי של לדפוק את הרגליים טוטאלוס אם לא אתחיל לשמור עליהן עכשיו - ולאולי לפחות בצורה יותר מינימלית, כמו שאר חברי לצוות בביס"ש ובחוגי סיירות.
(ולמרות כל הנאום הזה עד כאן, אני כבר יודע שלעולם לא אוכל לחיות את חיי באמת בנעליים.)
ביומיים האחרונים הדרכתי טיול שנתי של כיתה ח' מאזור ירושלים. החבר'ה היו די מעצבנים, אבל בסך הכל היה טיול סימפטי לבריות, ויחד עם המורה הרצנו עליהם המון צחוקים. (וגם שם הם שיגעו לי ת'שכל - כמו כל כיתה שאני מדריך - שאני דומה לנעם מ"הישרדות", ואז הם נכנסים לשוק מזה שבחיים לא ראיתי הישרדות, ואין לי בכלל טלביזיה. טמבלים.)
בדרך חזרה, ירדתי בצומת צמח והלכתי לתפוס טרמפ לכיוון טבריה. תוך כדי הגעה לטרמפיאדה, הסתובבתי עם הפנים לכיוון התנועה, והתקדמתי בהליכה איטית אחורה, מיואש מהמחשבה שאני בטח הולך להתייבש פה בחצי שעה הקרובה. בקושי עברו 3 מכוניות, ואישה אחת עוצרת לי.
"מגיע לתחנה מרכזית?"
"בטח, קפוץ פנימה"
נכנסתי, ופתחתי חלון בשביל להתאוור מהיום החם. בתוך האוטו היו כל מיני בדים, ונראה שהיא אומנית מהאזור. כעבור כמה דקות של נסיעה (שברקע היו לה שירי כנרת!), התחלנו לדבר קצת מאיפה היא ולאן פני מועדות. תוך כדי, התברר שגם היא מדריכה, אבל בשיטה של התנסות וחוויה (ולא ממש הבנתי אם היא מדריכת טיולים או של הפעלות בחוץ). תוך כדי התברר שעברה היא גרה בעבר בישוב קרוב לשלי, ומה שהכי היה הפתעה, זה שהיא הייתה אחראית במועדונית של אחה"צ ביסודי כשהייתי בכיתה א'!  (חתיכת הפתעה בשביל טרמפ .. )
ירדתי בטבריה, והחלטתי לנצל את הזמן בשביל לבדוק שוב בחנות אם יש להם נעלי טיולים לא מעור. אם בפעם הקודמת לא היה להם שום דגם לא מעור, אז הפעם היו להם חמישה דגמים (!!) לא מעור. לבסוף מצאתי זוג (שהיה אפילו במבצע לקראת חידוש המלאי), קניתי וחזרתי לביס"ש שמח שכל ההמתנה והחיפושים בעקבות נעליים לא מעור, השתלמו לבסוף 
אתמול בערב, הייתה מסיבת גיוס לחברה טובה (ושיהיה לך המון בהצלחה ספיר!) ולמרות שעד כה לא ביקשתי שיחרורים בדברים אחרים (כמו לחזור מסופ"ש גוסס עם 39 חום), הפעם היה לי חשוב מהרגיל כן לחזור לחמשוש במרכז. (בניגוד לציפיה בשבוע שעבר, להשאר לטייל). היה קו מאסף מצוקמק שאסף אותי בעפולה, וגרם לי להרקב קרוב לשלוש שעות בנסיעה לת"א. קרוב ל12 וחצי בלילה, הצלחתי להגיע לצומת והמתנתי שיאספו אותי, ורק לאחר שהגעתי לראש העין, שמתי לב שנעלמו לי הנעליים! מזועזע עד עמקי בהונותי, הצלחתי להגיע מאוחר יותר לצומת (בעזרתו האדיבה של חברי משכבר הימים), ולמצוא אותן מוטלות תחת עמוד התאורה. *הקלה*
כעת הקושי העיקרי זה להתרגל לכאלו נעליים מסיביות, מסוג שמעולם לא היו לי (כל אבן קטנה עדיין מורגשת, מרוב שהסוליה עוד קשה)
מחר יש סל"ת (סיור ללא תשלום), וחדר הפיקוד של חוגי סיירות שם קרא לי לעזרה - להתחפש לליצן החצר ולהדריך על פרפרים או עקרבים - טיול סביב אווירה צלבנית ..
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
