 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
 טיפוס ליילי להר מירון
הגעתי אתמול למסקנה, שעד כמה שצומת גולני זה מקום נוח להגיע להרבה מקומות בצפון, זאת גם צומת ארורה לתפוס בה טרמפים. רצה הגורל, ואולי בגלל רוח הלאומיות שנחה על אנשי ישראל ביום העצמאות תוך כרבע שעה (פלוס?) הצלחתי כבר לתפוס טרמפ, עם מישהו שהתברר כחבר מושב קרוב לבית הורי (ביתי במקור). בכל אופן, נחלתי איתו חתיכת נסיעה ארוכה, שכל פעם מפתיעה אותי מחדש באורכה, בין גולני לצומת קדרים. משם נפרדתי מימנו לשלום, ואף ויתרתי על קניית חבילת דובדבנים, בשביל למהר ולתפוס טרמפ. שעות אור כבר לא היו רבות, והדרך שתיכננתי לעצמי לעבור עוד הייתה ארוכה.
חלפו המכוניות, ואיתן התחלתי להתייבש, עד שלפתע ראיתי איש מבוגר עם כובע רחב וג'יפ עובר ברמזור. איכשהוא איזה קול פנימי אמר לי שהוא יעצור, והוא באמת עצר לי לטרמפ. פתחתי את הדלת, והוא סימן לי לעלות בזמן שהיה בשיחה בטלפון (ובדרך גם צחק מזה שהוא העלה טרמפיסט לא מגולח שכזה .. ). התחלתי לדבר איתו, וכשהוא שאל אותי מאיפה אני במקור (ולא מהשנת שירות), השבתי בפיזור דעת "מהמרכז".
"רק אם אתה מבית זונות או מבית כלא, אתה צריך להתבייש להגיד מאיפה אתה" הוא השיב לי, על תשובתי הלא מספקת.
הוספתי את שם המקום, ואז הוא צחק ואמר אם אני מכיר את הכפר הערבי הקודם שהיה שם. לצערי לא ידעתי, והאמת היא שגם מעולם לא ממש ביררתי את עניין יושבי הקרקע קודם. במקום להגיד לי, הוא רק השיב שבעצמו לקח חלק בפינוי כמה בדואים שהתיישבו על הח'ירבה באזור ושעכשיו המשימה שלי זה לגלות את שם המקום. לאחר מכן, הוא גם זרק לי שמות של מקומות, בשביל להראות לי יותר ברור ומובן עד כמה אני לא מכיר את הארץ.
בהתחלה הוא די עצבן אותי בקטע הזה, אבל לאחר מכן ירד לי האסימון עם איזה אוצר יצא לי לתפוס טרמפ. לאחר שהמשכנו לדבר, סיפרתי לו שדרכי מופנת לעבר ביס"ש הר מירון, ושמחר אני הולך לעזור במחקר על מכרסמים באזור.
"אם כך, אקח אותך עד לביס"ש, אבל קודם - מה שמו המדעי של היערון (מכרסם) ?".
האמת עד כמה ששמות לטינים זה דבר מעניין (וקשה לקריאה עבורי), אני מעולם לא מצאתי סיבה טובה במיוחד להתחיל להשקיע בזה כוחות. מספיק לי לדעת את שמו העברי של הבע"ח או הצמח ואני מאושר בחלקי. אבל אותו זה לא סיפק, והוא נתן לי דף ועט, ופקד עלי לרשום "אֵפּוׁדֶמוּס מִיסטַכִינוּס" (Apodemus mystacinus). כמובן שרשמתי את זה, ואפילו אמרתי תודה. מסתם נוד נפוח שרק רציתי שתגמר כבר הנסיעה, ממש התאכזבתי שהגעתי לג'יש כ"כ מהר ולא הספקתי לשמוע מימנו עוד. נפרדתי מימנו שם, בגלל שלפתע נזכרתי שאין עלי אוכל, וגם ככה אני מרוויח עוד 8 קמ' של טיול עד לביס"ש.
נכנסתי לכפר, מסובב כמה זוגות עיניים מול התרמיל שלי. במכולת קניתי כמה עגבניות, בצל וקצת גבינה משולשת. רציתי גם לחם, אבל נשאר רק לחם יוקרתי (ויקר לאללה), ולכן ויתרתי על התענוג, ותיכננתי לאדות את העגבניות על גחלים יחד עם הגבינה והבצל (בדיעבד יצאתי טמבל שלא חשבתי לקנות קמח - או אפילו לחשוב על זה לפני שיצאתי מהבית).
ירדתי בואדי (נחל גוש חלב) מאחורי הכפר, ומשם המשכתי בואדי אחר דרומה (שהוא חלק מהתוואי של שביל ישראל) , לעבר הר מירון. כבר ניהיה די חשוך, אבל זה לא שהיו לי הרבה ברירות אחרות וכך המשכתי בטיול הערב. העסק התחיל קצת להשתבש כאשר מצאתי בדרך מדורה די גדולה וחצי כבוייה, ולא היה לי מספיק מים וזמן לכבותה (וגם כל האדמה מסביב די הייתה מרובה בחתיכות קוצים ועץ). הניסיונות שלי ליצור קשר עם גורמים מועילים (מדריכים ותיקים והפקח) לא ממש עזרו, ולכן כיבתי חלק קטן מימנה, בתקווה לא לקום מחר לשריפת ענק.
כאשר הגעתי לחיבור עם הכביש, היכן שהדרך ממשיכה מדרום, ניצבו מולי שתי אופציות: (א) למות מהליכה בלילה לאורך אחד מפיתולי כביש הכי מסוכנים בארץ או (ב) שחזירי בר וזאבים יבתרו ויאכלו את גופתי בין העצים בהר מירון. אני לא יודע מה מישהו אחר היה בוחר, אבל אני בחרתי באופציה ב', כי אם כבר למות, אז לפחות בכיף 
חציתי את הכביש (וכמעט נדרסתי שם), והתחלתי ללכת בדרך עפר שעשיתי אותה בפעם האחרונה מלפני כחצי שנה בירידה. הסימונים שם דפוקים לחלוטין, ויש שם הרבה שבילים צדדים שחזירים עשו. בנוסף לזה, החורש גם די צפוף שם וכך רמת העבירות די שואפת לתחת, אם אתה לא על איזה שביל (נָקֶבּ). המשכתי במעלה שביל שהתרחב לפתע, ונראה מבטיח. שמרתי כל הזמן על הקצב קבוע, מדקלם לעצמי מנטרה שזה כולה 2 וחצי קילומטר ואני אף לישון.
האמת היא שלא היה ממש אכפת לי ללכת לישון אפילו בין העצים, אבל הבעיה הייתה שהזאולוגית אמרה שתאסוף אותי בחמש בבוקר, ולכן הייתי חייב להיות צמוד (ועדיף בשטח) לביס"ש בהר מירון. כך לא הפסקתי כמעט לרגע, עד שהשביל נכנס לתוך כמה עצים ופשוט נעלם לכדי כמה שבילים צרים שחזירים או פרות רמסו. המשכתי הלאה, מתנחם בזה שלפחות אני מתקדם מערבה, ומתישהו אני צריך להגיע לכביש שעולה לפסגה (ולביס"ש). לפתע שמעתי תזוזה ליד גדר בקר, ומשום מקום צצה פרה. לאחר עוד שניה, נשמע עוד כמה תזוזות, ועדר פרות צץ משום מקום ומבט עויין ולא אוהד נשקף מהן. המשכתי כמייטב יכולתי, ולבסוף הגעתי מאושר (ובחתיכה אחת) לכביש.
(ושוב) בדיעבד היה מעולה שנתנו לי לישון בדירת חוקרים ולא זרקו אותי לישון בחוץ או שאני הצעתי בהתחלה (כדי שלא יבצעו עלי סתם הזמנה של חדר באכסניה, שבכל מקרה לא עולה לי גרוש). לקראת שלוש בלילה נשמע קול רעם אדיר, וסופה שרק אחת כמותה עוד זכורה לי השנה (ובכלל בחיים) החלה. החלונות ממש רעדו מהרעמים, וכל החדר התמלא באור מהברקים.
(ואני חשבתי שזאת הזעה שלי, כאשר החל טפטוף קליל בזמן שטיפסתי - איך זה קורה אחרי כמה שבועות חמסין?!)
לסיכומו של עניין, נלכדו (ושוחררו) כמות לא קטנה של יערונים ולמרות שזאת רק ההצטרפות השנייה שלי למחקר, כבר למדתי לא מעט
יערון עם הטיבוע שעשינו לו, בחזרה לעולמו החופשי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
