 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
 מקץ שלושה ימי שטח
הסיפור התחיל כנראה, בזה שיצאתי בחמישי בערב לעבר רמת מנשה. צורפתי למדריכים מאזור שורק בחוגי סיירות, בשביל להיות בקר ניווט לחבר'ה הצעירים שלפני קורס מד"צים. בקושי שלוש שעות שינה, והופ! יאללה יוצאים לדרך. לא הלך בטוב, גם להתחבר לחבר'ה מהחוליה באחריותי (לא מהסוג של החו"סניקים הקלאסי) לא היה קל, אבל שהגענו לסוף - גם היה קשה להפרד מהם.
(ויש עוד הרבה מה לספר משם, אבל לא כעת. )
הדרך שלי לא תמה שם, וכך המשכתי לעבר צומת מגידו - עוד נקודה בדרכם של טיול מאזור מרכז של החוגים, לעבר הגלבוע. הפעם דווקא בחרתי שלא לקשור את גורלי עם אחת הקבוצות, ופשוט להנות מסתם לשוטט בינהם, ובמילים אחרות לזכות לתואר "בקר טיול" (לבדוק שהעסק זורם, וגם לאכול על חשבון הקבוצות האחרות). באופן אישי אני גם מאוד אוהב את הגלבוע, אבל די היה מאכזב לישון בבהר ברקן (ששם גם העברתי את הלילה בלעזור לילדה שהקיאה את נשמתה, ולסבול מקידוח במוח ממסיבת טבע עם טרנסים בלי הפסקה) ובנוסף גם לרדת בפעם ה (...) את נחל יצפור שכל הצוות טחן לו ת'צורה בהדרכות. כמובן שזה שונה שעושים את זה עם החבר'ה של סיירות ושעוד ממשיכים לעבר המעיינות, אבל יש לי כבר אלרגיה קשה למסלולים האלה של הגלבוע מרוב טיולים שנתיים
למרות כל ההנאה מהסופ"ש, מנוחה בהחלט לא ראיתי מזה ואפילו חטפתי חתיכת קילקול קיבה. כך קרה שאת יום ראשון עוד הצלחתי להעביר בהדרכה של כיתות ג' (ותזכורת לעצמי - זה לא טוב להדריך כשאתה חצי מת) , אבל כשחזרתי בקושי הצלחתי כבר לעמוד. אספתי את שארית הכוחות וירדתי לצומת בשביל לקצר טווח לבאר-שבע, בשביל לאסוף קבוצה למחרת. רגע לפני שאני עולה לאוטובוס, צלצול מהמשרד שמצאו לי מחליפה. (בחיים כמעט לא הייתה לי תחושת הקלה כמו באותו רגע). עליתי בחזרה לדירה, וכמו שאני, פשוט צנחתי לישון.
לאותו בי"ס שהדרכתי אתמול, שבתי היום. הפעם היה לי טיול קצר עם כיתות א' שלהם, וכמובן שהלכתי על הגישה שפשוט כבר "נזרום איתם". ההתחלה של היום לא הייתה בשמיים, וחוסר האיפוס שלי כמעט וגרם לתאונה ששכחתי לכוון את הנהג בצומת יקנעם והוא כמעט הרג אותי (וגם בעוד פניה שכחתי לכוון אותו מתוך מחשבה שהוא מכיר את הדרך, אבל בלי קשר הוא גם חרא בנאדם). משום מה, גם הילדים היו קופצנים ודי נודניקים יחסית למה שזכרתי מהדרכות קודמות של א'לפים, וכך שיחזרתי שוב את הרעיון של "טיול הישרדות" - וואלה, הדבר הזה היה מוצלח לאללה, והשם שלי כנראה ניצל מהטיול של היום הקודם.
המוח עדיין מתפוצץ, אבל מחר ויתרתי על יום מנוחה, על מנת ללכת לעזור במחקר של חרקולוגית (אנטומולוגית, חוקרת חרקים) בהר מירון. אני לא יודע עד כמה זה טוב, אבל אותם מחקרים פשוט נותנים לי השלמה לחסך גדול שיש לי מהשנת שירות, וזה עוד בכלל בלי להזכיר את הכוח שזה נותן בלהמשיך להדריך.
רגע לפני שנכנסתי לדירה שלנו, התמוטטתי מעייפות על הערסל שליד הדלת. עצמתי עיניים, מתעלם מהשמש העקשנית שנתקע בזווית די מעצבנת. אני לא יודע בדיוק לכמה זמן נרדמתי, אבל טלפון מהדרוזי העיר אותי והוא מסר שהוא קופץ אלי (ניהיה כבר בהיר מאור הפלורסנטים, מאז שנהיה רכז הדרכות  ). הנידנוד של הערסל עשה לו סחרחורת, ואני רק התלהבתי מזה בתור נקמה על כל הפעמים שהוא גנב מאיתנו את הבלון גז. את זמנו הוא חילק בין כתיבת הודעות למישהי לבין לצחוק על זה שאני גוסס. לפתע המכשיר שלי צלצל, וקראו לי לבוא למשרד, כי מישהי שפגשתי פעם באה להחזיר לי את המפת גליל תחתון.
האמת שכבר די שכחתי מזה, אבל היה ממש נחמד לפגוש אותה וגם מישהו נוסף מהיחידה שלה (מדריכי ניווט) שהיה שם, התברר בתור בנאדם מעניין למדי (ואפילו התלהב מהזיקית שמצאתי על עץ ליד המשרד).
כשחזרתי לדירה, צץ לפתע הצורך הזה של להתגלח. תחושה כזאת של רגע, שגם במשהו קטן משנה הרבה.
השמוע אומרת שמשבוע הבא ירד הלחץ בהדרכות .. ואנחנו כ"כ צריכים את זה.
(ובכל מקרה, בשישי יש את כנס העכבישיולוגיה !! )
רישום שבועי קצר שכזה. רות סוף
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
