 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2008
 צומת דרכים בין חייל עם נשק או עם לוח מחיק
יצאתי אתמול מוקדם מהמצופה, תוך כדי ניצול טרמפ(-על) שלקח אותי ממש עד צומת רעננה. הדבר הזה הזכיר לי איך בקורס מדריכים היינו לפעמים עוברים שבועיים שלמים באזור הר מירון, כאשר "העיר" הכי גדולה שעברנו לידה, היה הכפר הדרוזי חורפיש. זה הוביל לכך, שכאשר הייתי חוזר למרכז, היה מגיע לי כל פעם מחדש השוק הזה של גוש דן, שפשוט נעלם ממך כל הטירוף שהולך שם.
בתחילת השבוע קיבלתי להדריך כיתה ז' מבי"ס מבאר-שבע, לאחר ששבוע קודם לכן הדרכתי את כיתות ח' שלו (והיה אחד הטיולים היותר טובים שלי בתקופה האחרונה). שובצתי (באופן מפתיע? ) לכיתה הכי בעיתית בשכבה. אז עוד לא הבנתי את המצב באמת, ורק כאשר התבשר לי שאחד מהמורים המלווים הוא האחרי משמעת של התיכון (במשרה מלאה!) המשמעות התחלה לחלל להכרה.
התחלנו בכרמל, במסלול של נחל אורן-אלון, הידוע לשמצה מרוב שהוא כבר שחוק. לקח כ"כ הרבה זמן לארגן אותם שם, והכל היה באווירת לחץ מעצבנת שרק תרמה לתחושה של לסיים את היום המעצבן הזה וללכת לישון. אבל עוד לא הרמתי ידיים, והתחלתי את המסלול בתחושה אופטימית יחסית.
המורה המחנכת, הייתה מסוג שכבר זמן רב לא ראיתי. מנסה להשליט טרור בכיתה עם איומים וצעקות בלי סוף. כל הזמן לחוצה, כל הזמן עצבנית וממש לא היה כיף לעבוד איתה, למרות שניסיתי כמיטב האפשר ללכת לקראתה ולהציע עזרה. (ואם יום אחד יצא לכם לעסוק בחינוך - תוכלו הרבה פעמים ממש לזהות את אופי המורה לפי הכיתה, וההפך)
היום הראשון עבר עם הרבה מעוקה, אבל השורה התחתונה זה שהוא עבר (!!) . תחושת אושר גדולה מאוד געשה בתוכי כשהגענו למתחם לינה, ובעוד ששאר המדריכים הלכו לים, אני הלכתי לעזור למנהל טיול בלהרכיב עוד כמה אוהלים רזרבים - דבר שרק גרם לי לזלזל עוד יותר בנחיצות אוהלים בתנאי האקלים של הארץ.
למחרת עשינו את המסלול של נחל שרך-בצת בגליל המערבי. המסלול הזה שחוק גם הוא מרוב טיולים, אבל יאמר לזכותו שהוא חביב עלי מזה שעשינו יום קודם. היום הזה כבר התחיל יותר בעצבים, כי כבר ממש נשבר לי מהקבוצה הזאת (והרבה מזה בזכות המורה) ואת הנחמה מצאתי בזה שהמאבטח היה שותף מלא לתחושתי, ובין הבעות המירמור ההדדיות בנינו הוא אפילו אמר "מילה אחת שלך, ואני עוד אפלוט בטעות כדור על הקבוצה". 
בנוסף לזה, היה את הסיפור עם המערה. עזרתי למדריכה אחרת עם הקבוצה שלה, ולאחר מכן באתי עם הקבוצה שלי למערה. עכשיו בגדול, יש במערה שתי קומות. נכנסים בקומה הראשונה, ואפשר לצאת מימנה או לטפס על קיר חלק לאללה עם יתדות ולצאת מהקומה השנייה - אז נכנסתי עם הכיתה שלי והרכז משמעת. בתוך החדר הגדול, לפני הטיפוס ביקשתי שיאירו כדי לבדוק פנסים והיו רק 4 פנסים על כל הכיתה .. לא הסכמתי לעלות איתם למעלה ויצאנו החוצה כשהם מקללים אותי בלי סוף. ניסיתי להסביר להם את הבעיתיות, אבל הם כמו חבורת תינוקות המשיכו לקלל אותי שהרסתי להם את הטיול. קיוותי שלפחות המורה תבין, אבל היא יצאה הכי סתומה, בכך שהיא הייתה בטוחה שלא עשיתי איתם את הקומה השנייה בגלל שנמאס לי מהמערה אחרי שעשיתי עם הכיתה המקבילה. (ובכל מקרה, כשהיא באה להתלונן עלי אצל המנהל טיול, הוא ושאר הצוות שטפו אותה על זה..)
דיברתי שבוע שעבר עם מדור טג"ח (טיפוס, גלישה וחילוץ) ולצערי הרב, אני לא אוכל לדחות את הגיוס שלי עד מרץ ולהמשיך בשנת שירות כמו שרציתי, בגלל שיש להם מיונים בנובמבר, ורק למי שכבר עבר תהליך חיול 
הציעו לי להישאר בתור מדריך-חייל בביס"ש, כאשר היעוד שלי יעבור ליותר נושאי מחקר ושמירת טבע (הרבה עבודה עם פקחים וחוקרים), ואדריך יומיים עד שלושה בשבוע - המצב האידיאלי מבחינתי. עכשיו, מצד אחד אני הכי רוצה את זה בעולם. מצד שני, יש את הרצון של לראות עוד דברים (וזה עם ידיעה שאני לא באמת רוצה לראות אותם)
הייתי מאוד רוצה לשאול את דעתה, אבל אני לא מרגיש בנוח לצלצל אליה אחרי שלא דיברנו כל כך הרבה זמן..
נפתרה התעלומה - זה ארימחוש שעיר (!!) מרמת הנדיב
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
