בתקופה האחרונה יותר ויותר עולים בראש הירהורי צבא שכאלה. נותרו עוד כחודשיים וחצי, והזמן לא מאט את הקצב ורק ממשיך לטוס ללא הרף בין טיול אחד למישנהו. ככה זה שאתה שינשין על סף סיום השנת שירות, ורק מנסה לדחות את הקץ בתקווה להישאר בתואר הנכסף של "השינשין הניצחי בהחברה להגנת הטבע" . האמת? ממש קשה לי לחשוב על מצב שבו כבר לא היה שינשין ואשכרה אתחיל לחיות חיים מסוג אחר, עם אחריות של להחזיק את עצמי בתשלומי שכר דירה ושאר השטויות שגדולים מדברים עליהם

מצב החיים שלי מחולק כעת שלושה חלקים שונים ביממה - הראשון, מוכר בתור מצב שינה שבו שאני נותן לגוף לא יותר משש שעות של הפסקה מכל סוג פעילות, ומכבה את המערכת לגמרי (ע"ע טוטאלוס). לאחר מכן, הגוף ממשיך למצב השני, המוגדר כלטייל-לכל-מקום שניתן והמפה מראה. דהיינו, המטרה היא פשוט לקבוע נקודת התחלה (משהו שלרוב מאפיין צומת אקראית ביותר) ונגמר בנקודת סיום (משהו שלרוב מאפיין מעיין אקראי ליד צומת אקראית עוד יותר). הדרך תהפוך להיות ידוע רק במהלך ההליכה, והאפשרות להסתמך על טופוגרפיה בלבד נותנת אינספור אפשרויות וכיוונים להתקדם בהם (וכבר קרה שהיו גם קרובים אל מוות כואב בחור נידח.. כמו אתמול עם המצוק  ). רק לבסוף, אחרי שהגוף סיים לעבור את מסכת השינה והטיול, הוא מתפנה לעניינים שוטפים של עבודה במשרד ושאר הסידורים שלמעשה לרוב עוסקים בלכתוב מסלולי טיול חדשים (ולשכתב ישנים) וגם להוציא את הכלבה של הדרוזי - וכל זה תחת התירוץ של להצדיק את קיומי בביס"ש.

שבוע שעבר קיבלתי הצעה (או קריאה?) לעזור לאחת מהאקולוגיות - מתוך השתיים שאני בקשר שוטף איתן - בהר מירון . העבודה רצה בשבועיים האחרונים עם עוד שתי סטודנטיות שהגיעו מגרמניה, ומצאתי את הזמן ביומיים האחרונים. מטרת המחקר היא לבדוק את אוכלוסיית המכרסמים בחורש, ואם אתה מוכן לקום בארבע בבוקר בשביל לעבוד (בחינם) עד שמונה וחצי בפתיחת מלכודות וסימון מכרסמים תוך שמיעת קריאות בגרמנית של יאה! יאה! (מהולה באנגלית משובשת, אבל הרבה פחות משלך) - אז בהחלט צפוייה לך חוויה מעניינת בדמות מכרסמולוגיה.

שהותי שם התחלקה בין הזמן שהלכתי בחושך כמו זומבי בשביל לרוקן במבה מהמלכודות שהיו בין השיחים, לבין טיול ושיטוטים באזור. הבעיה היא שלהתחיל לטייל אחרי שינה כה קצרת מועד, זה עניין בעייתי משהו. תעזוב את זה שלפתע אתה נרדם לבדך מתחת לעץ באיזה ואדי ליד הגבול עם לבנון - היותר גרוע זה שאתה הולך מנומנם בתוך סבך של צמחייה עצבנית, סוטה מהציר הליכה שתיכננת  ולבסוף עומד על סף מצוק חלק וכואב של 15 מטר עם אופציה בעיתית של לחזור על עקבותייך. אם חלפה פעם המחשבה בראשך על למות במקום נידח שאף אחד לא ידע על קיומו ושיהיה נוף יפה, אני שמח לבשר שמצאתי את המקום המושלם  

פעם אמרו שמי שאוכל לבד, אוכל יותר.

הגרסת שטח של זה, אומרת שמי שמטייל לבד - כנראה גם ימצא את מותו לבד (ולא בהכרח יגיע לקבורה נאותה).

... נו, העיקר שהנוף יפה ..

סטירית משויישת על דרדר, גליל תחתון באביב 2008