 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 נחשיה לאורכה של הארץ
זה התחיל בכך שמלפני כשבועיים, מצאנו פרט צעיר, של הנחש זעמן המטבעות. הוא די דומה לצפע, אבל בניגוד אליו, הזעמן לא ארסי ואפילו החזקנו אותו ביד והעברנו אותו בין האנשים בקורס. בהמשך, בעודנו יורדים בנחל מירון, לעבר המפגש עם נחל עמוד ולאתנחתא המיוחלת בבריכות שכוי, שמתי לב לרגע שממש על האבן מעלי, זוחל לו בנחת ארבע קו מובהק. ניסיתי לתפוס אותו, אבל לצערי הוא נכנס עמוק בין הצמחים והאבנים. כל ניסיונותי למצוא אותו, עלו בתוהו. (עד לפעם הבאה, כן כן .. )
סאגת הנחשים שלי נחתמה השבוע במציאת פרט צעיר נוסף של זעמן המטבעות, אבל הפעם היה זה אני שישב ללמידה אמיתית הודות הפלא - הכל התחיל מזה שישבתי בחדר, מרוח מעייפות על השולחן כשברקע הסתיים לו עוד שיר של אתניקס (וחברי לבטח ינחשו שזה היה גם 'היא לא תשוב' ). הטלפון צלצל, והשכן הצעיר שהתחיל להתעסק בזאולוגיה, קרא לי בדחיפות החוצה לראות "נחש ברחוב!". קריאת החדווה הייתה כבת-קול שבאה בעקבות יצאתי החפוזה החוצה, לעבר המזווה ולקיחת דלי, ומשם לרחוב עטוף קרירות לילית.
מצאתי אותו עומד ליד המכונית המשפחתית שלהם, כאשר פנסיה מאירים לכיווני ושאר המשפחה מתארגנת לתזוזה. בניגוד לרוב המשפחות ברחוב, יש להם יחסית יחס רגוע לכל מה שמוגדר (לצערי הרב) כ"מרעין בישין" לגבי כל זרועה מצובתת וזנב חמקמק. אולי זה בגלל שהם כבר רגילים לזה שדברים צצים להם בבית, או שפשוט הם לוקחים את זה בתור דבר מובן מאליו שמצוי כאן יותר פוטנציאל לעניין מאשר לסכנה - השורה התחתונה מצידי, זה שרק ירבו שכנים כמותם.
אורח הכבוד שכב על הכביש, צמוד לשפת המדרכה ומעליו האיר בהתרגשות השכן הנלהב. הסתכלתי עליו מקרוב, ונותר רק להכריע - צפע או זעמן? הייתי מרגיש הרבה יותר בנוח ללא כל הסיטואציה שנקלה דווקא לרחוב (הי, מה רע בשדה?). שיערתי שזה זעמן לפי הדוגמה על הגב שיותר מזכירה אותו, אבל לפני שאמשיך, כנראה שאני חייב גם הסבר למי שפחות מבין את החשיבות - שאותה אסכם כעת, שזעמן הוא לא ארסי וחביב, לעומת הצפע שלמרות היותו מרתק, לחטוף מימנו הכשה זה לא עניין של מה בכך (אלה אם אתם אקס-חברים בכת הנחש המיתולוגית של יעקב סלע). לאחר מאמץ מועט ומהיר - וכמה טוב של להם כף שלג בבית - הנחש חסר הזיהוי הוודאי עבר לדלי ומשם לקרטון גדול שקיבלתי מהם במתנה. עם הנחש ופנס מושאל, חזרתי מאושר הביתה, ועם הרבה מוטיבציה לחלק השני של הערב האומנותי - הזיהוי.
אני מת על עקרבים! יש בהם משהו מרתק שמשלב יכולות הישרדות גבוהות מאוד עם קומפקטיות שאפשר לשיים אותם בצנצנת קטנה ולחקור אותם בניחותא. גם נחשים זה חיה מרתקת, רק הבעסה טמונה בכך שאותם אני לא יכול לשיים בצנצנת ריבה, ולהסתכל עליהם בניחותא (..) זה לא שאני מקטר, רק הזמינות שלי לנחשים לא הייתה בשמיים עד כה, וכמו בכל דבר חדש, אז גם מגיע העת ללמוד.
הספר יצא ממירבצו על המדף, המצלמה תיקתקה כמה צילומים של פלא הבריאה, והצוציק שימש כעוזר ותלמיד בתהליך. השוואתי את הדוגמה על הגב, בדקתי התנהגות, אבל אל הפרטים הקטנים כמו צורת מבנה קשקשי הראש או האישונים, היה קשה מאוד בגלל המרחק שנאלצתי לשמור מפני ביס. (וגם תודות לקרטון הגדול, והאטום מכניסת/יציאת אור).
מבצע צבאי? קטן עלינו מה שהלך שם. הצוציק רץ מהבית לסככה של האופניים, מדפדף בין העמודים בהתרגשות ומשנה את זווית עלומת אור הפנס לפי בקשתי. מההורים נאלצנו באותו רגע להסתיר את הנעשה, כיוון שמאז המקרה האחרון של הצפע בסיר, למדתי כמה לקחים חשובים לגבי תוצאות הלווי של הפאניקה מצדם.
הערב נחתם בשיחרור המרגש לשדה, וקביעת העבודה הנחרצת - זעמן המטבעות נקרא לו ברבים!
זעמן המטבעות באנחתא קופסתית
הלכתי היום לבדוק אם עוד נשארו תאנים על העץ מאחורי הבית. הלכתי סביב, אחזתי בענפיים ותרתי בעיניי לכל עבר - אך אף לא תאנה אחת נשארה בשביל לרענן את הנפש. (ורק כמה צמוקות ומיובשות, נחו להם על הקרקע אחרי שעטלפי פירות לעסו אותן בתאבונם המעופף). השלמתי עם האכזבה, והתחלתי לחזור. צעד יחף שנע לו בשדה קוצים יבש, מבקש את דרכו אל הבית, אך אז העיניים רואות את שאריות הגדם מהעץ שנעקר בסערה שהתחוללה שנה שעברה.
פעם הייתה תקופה. ממש תקופה יפה, של תמימות ואושר. שנת שירות? דבר שהיה אז רחוק מימני כמרחק הירח. היה גם עץ, שתחתיו זיכיתי לחיבוקה של אהבה אמיתית.
זוג ביישן ואוהב, תחת עץ אחד - ועכשיו? שניהם חלפו מהעולם.
(ומזל"ט לבלוג, שסוגר החודש את שנתו השלישית ברשת ~ )
| |
 לגלף כפיות
סכין וחתיכה של עץ
והפחם בקצה נוצץ,
אל מול המדורה
בלילה קריר ונפלא
הגחל בעץ מכרסם
הידד לחום הזורם,
בין הסיבים הנאכלים
שפולטים את הליחשושים
יחי הכפית עץ!
אני כבר לא מתלוצץ -
עם סכין הוריד עוד פיסות
אחליק את הקצוות
הידית כבר מוכנה
כה יפה ונפלאה,
ועכשיו אחזיר את הגחל למדורה
ואל גילוף הראש, אשוב במהרה
להצר לה את המותנים
ויפה הכפית שבעתיים!
והחליק עוד קצת מעל
ואשיר עליה מזמורי הלל
כפית חביבה נוצרה
ותעזור בעת צרה -
כמו לשתות מרק רותח
בלילה קר נטול ירח!
הערס יצא למשלחת של התיכון לגרמניה, ולקח איתו את המצלמה ובכך נמנע מימני להציג את גאוות פרי עמלי (הכפית והכף שגילפתי), אבל בקטנה. עם זאת, הבעיה היותר מעצבנת שקיימת כרגע, זה שקיבלתי השבוע את המשכורת מהספרים שחילקנו (אמן!), אבל הדף עם השעות עבודה נמצא אצלו, ואני כבר מת לסיים את חלוקת הכסף הזאת, לפני שאני הולך להעלם בשבועיים הקרובים.
למרות הכל - העיקר שהוא נהנה, ובתקווה שיחזור עם הרבה חוויות (ואולי גם זה ישנה אותו לטובה, ויחדיר בו עניין מעבר למכוניות וכדורגל - ובאמת שאין לי בעיה לכדורגל, הבעיה שלי זה שהם משחקים מתחת לחלון שלי! ארג. )
מצאתי חגב על הקיר בבית שלי, אבל לא סתם חגבצ'וק קטן ונחמד, אלה וואחד חגב (או כמו שידידותי מרינה ותיימר אומרות עם ידיים מפוסקות לצדדים - "ככה יצור!!"). ישבתי בחוץ כחצי שעה בניסיון לזהות אותו בין עשרות מיני החגבים בספר, אבל בלי יותר מדי הצלחה. ההשערה היחידה שיש לי, זה שהחגב שמצאתי הוא מסוג שְדֵמָן (Calliptamus)
(שדמן איטלקי - קרוב משפחה למה שמצאתי)
תגלית אחרת שגיליתי (אבל מעניינת הרבה פחות מהשדמן המגניב על הקיר), זה שנהייתי יותר חסר סבלנות בזמן האחרון. בעצם, זה לא יכול לקבל את ההגדרה "תגלית", אלא יותר בכיוון של הכותרת "שמתי לב".
אותו "חוסר סבלנות" שתוקף אותי בזמן האחרון, לפעמים מקבל ביטוי באיזה היפר-אקטיביות שמנקר ת'מוח וגורם לזה שאני אעשה הכל במן זריזות קופצנית ולא באתנחתא שאני כה אוהב. בנוסף לזה, אותו חוסר סבלנות מביא לזה שלפעמים סתם פשוט אין לי כוח לשמוע קיטורים של אנשים ש"חם ומגעיל להם" - אז מה עם קיץ? רעבק, תשלימו עם זה - אבל שוב ולמרות הכל, אני עדיין אוהב אותם ^^ (על אף שלפעמים הם קוטרים בלתי נסבלים! ואז הם מקטרים שאני נהיה מגעיל אליהם עם הקישקשטע שלי בסגנון "את יודעת כמו מזה נשמע? זה נשמע כמו.... אוי אוי אוי!.... ")
ממש בא לי עכשיו לקבל איזה חודשיים חופש, ולעשות את שביל ישראל - חודשיים בלי שום תוכניות שמוכתבות לי מראש (וקדם-קורסים למיניהם לשנת שירות - ועד כמה שאני מצפה להם - עדיין נחשבים בתור דברים שמוכתבים לי מראש).
לפני החופש, היה תיכנון של כמה חבר'ה מהמחזור שלי, שהולכים לעשות גם שנת שירות בחלה"ט (אחד בעין-גדי, והשני בקהילתי ) שנעשה איזה טיול משותף של חוצה-גולן (כ- 150 קילומטר, אפשר לעבור בסבבה בשבוע טיול), אבל לצערי כל פעם נתקע משהו אחר, ובכך התוכניות נדפקו. עכשיו הם מתכננים אחרי הקדם-קורס ולפני תחילת השנת שירות (12 לאוגוסט!), לעשות קורס סנפלינג אצל מישהו מאגודת האלפיניסטים בארץ, ואני גם מקווה להצטרף.
שבוע הבאה אני יוצא לקורס מד"מים (מדריך מתקדם) של סיירות, למרות הבאסה מראש אני לא הולך להדריך כנראה ב-4 שנים הקרובות שם (אלה אם אני אצא בסוף לגרעין שינשינים, אבל עדיין לא סגור שאני רוצה ושיתנו לי בכלל - כי אני לא מהמסלול הקהילתי). אבל עם זאת, לפי מה ששמעתי מחברים שעשו את זה שנה שעברה ומהרכזים, זה הולך להביא לי המון כלים להדרכה, ובנוסף לזה יש משהו לא חשוב פחות - זאת כנראה הפעם האחרונה שאני הולך לראות את (רוב) החבר'ה שעשו איתי את הקורס מד"צים. סביר להניח אני אפגוש את חלקם בעתיד, אבל גם אז, זה לא יהיה כמו להיות חבורת בני נוער חסרי דאגות ועם המון דביליות חביבה משוחררת מסביב.
אבל לפני הקורס, אני כבר שיריינתי את החניך-שכן, שיבוא איתי לטיול מעיינות בהרי ירושלים (ביום ראשון הקרוב). זה באמת אחלה מסלול, לא יותר מדי קריעת תחת, עם המון צל ומים (5 מעיינות, אם אני זוכר נכון). אחרי שכבר כל פניותי לחברים שיצטרפו קיבלו תשובה שלילית, נשאר לי כנראה עוד לבדוק כאן - יש מישהו שמעוניין להצטרף אלינו? יהיה ממש אחלה טיול, והקפה (מר כמו עכביש) עלי! - קוראים אנונימים וירוקים מהבלוג יתקבלו גם בברכה :)
*אהמ* אפשר ליצור קשר באימייל, (איסיקיו ומסנג'ר?) וגם דרך יונת דואר, למי שיודע להשתמש בזה - אה, וגם לטלפון, למי שיש את המספר שלי ^^ *אהמ*
זהו, היום בערב הולכים לפאב האירי ברחובות (בתכנון), ובכך מתחיל רישמית הסבב פרידה שלי מכל החבר'ה. חלק אני אפגוש במדורות במהלך החודש הקרוב, חלק היום, וחלק בין המשעולים ובדרכים.
נשתמע ~
| |
 צניחת (או צחנת?) עייפות לסופשבוע
מוזר כמה עבר בשבוע הזה, וכל פעם הרגשתי צורך עז לכתוב משהו, אבל כשחזרתי הביתה פשוט התמוטתי מעייפות. האומנם עבדתי אתמול והיום (כולה יומיים), אבל כל השבוע רק המחשבה על להיכנס להיכל הדיוטי-פרי גרמה לי בחילה נוראית.
היום היה משהו אחר שגרם לי רצון מטורף לבצע שם טבח המוני, ולהשמיד כליל את טרמינל 3 - והכל מסתכם בבוס שקיבל אצלי את הכינוי "מוח-ג'ל". יש אצלנו בוס אחד (נו, כולם שם בוסים . וקקות.) שבמשך 3 משמרות לא היה לי שום קשר איתו, ומעולם לא דיברתי איתו. הוא אחראי משמרת, עם תדמית די מנופחת של פול ג'ל בשיער, בגדי מעצבים, נעלי עור יוקרתיות... נו, משהו שאפשר להגדיר בתור ההפך מוחלט שלי. בכל מקרה, היום שישי ואין הרבה טיסות - דהיינו, גם אין כמעט קונים. הגעתי לעבודה, ושני המתפעלים לפני נשארו עוד לסגור כמה דברים לפני סוף המשמרת שלהם, והלכו. עשיתי כמה עקפות, בדקתי אם יש עוד דברים לקחת לפיק-אפ, וכלום! נאדה! (במקרה הטוב, היו בכלל אנשים שהסתובבו בחנויות שם.) אחרי שהבנתי שהרבה עבודה לא באמת הולכת להיות לי, אז הלכתי לשבת על הכורסה ליד המזרקה, וכל רבע שעה עשיתי הקפה. באתי באחת ההקפות, ואחת האחראיות קופצת עלי -
"אתה אחיעד המתפעל?!" היא כמעט צרחה עלי.
השבתי "כן" ממולמל שכזה, והיא קוראת למר מוח-ג'ל.
הוא מגיע (והג'ל עוד רגע ונשפך לו מהאוזניים), ולוקח אותי רגע הצידה. שם הוא מתחיל לשטוף אותי ש"כאן זה לא אוניברסיטה פתוחה!" ושאני לא אספר לו סיפורים, ושככה אני יכול ללכת הביתה ובלע בלע בלע. לא ידעתי מה לעשות, שני האחראים האלה מתחילים לתקוף אותי (ושילכו להזדיין השמוקים האלה עם כל הבגדים והחרא שלהם!) ואין לי מושג מה לעזאזל עשיתי רע, כי עבודה גם ככה אין, ואיך אין להם את הסלולרי שלי אם הם אחראי משמרת?! ניחא, בסוף המוח-ג'ל לקח אותי למחסן ונתן לי לסחוב את העגלה לחנות צעצועים. בסדר, דווקא משם העסק התחיל להסתדר ועם שני המוכרים לא ממש דיברתי הרבה, אבל הם לפחות היו די בסדר ועזרו לי למצוא תעסוקה שיראה שבאמת אני עושה משהו (כי אין כמעט מה לעשות שם!). בהמשך כל המשמרת עברה בעיקר בפליסטיישן שם עם המוכר ומדי פעם זורקים איזה משפט לאוויר.
כשאספו אותנו בחזרה הביתה, זה פתאום הכה - כל השטח הזה של תרמינל 3 היה שטח חקלאי של סבא שלי, והוא עבד בו במשך שנים, ורק אחרי שהתקבלה ההחלטה (המפגרת) שמישהו כנראה רוצה להרגיש יותר חו"ל אז לקחו לו את השטח (ונתנו לו פיצויים מעפנים) ובנו את כל הג'יפה הזאת, שעכשיו אני עובד בה.
גיליתי ביומיים האחרונים גם משהו (ספק) מעניין, אבל עדיף שאני אתחיל מבראשית העניין -
ביום שלישי האחרון, הצוציקים שוב הבריזו (לשמחתי, אבל אל תספרו להם... ^^ ), וניצלתי את זה בשביל לקחת את החניך המעופף, בשביל לעשות לו מעיין פעולה אישית, ולתת לו את האפשרות להתנסות בדברים שבטיולים ופעולות רגילות הוא לא מצליח להתנסות בגלל שאר הקבוצה היפראקטיבית, שדוחקת אותו לצד.
בדרך שירדנו בוואדי, לעבר העץ חרוב הקבוע שלנו, ובדרך לפתע פגשנו צב! והוא אפילו היה די גדול, למה שפוגשים בדרך כלל (למרות שהוא עכשיו כבר על סף סכנת הכחדה, וניהיה נדיר יותר לפגוש אותו).
הלכנו אל מתחת העץ, ונתתי לו להתנסות בפעם הראשונה להדליק מדורה ולהכין תה לבדו. בדרך גם דיברנו הרבה ונתתי לו להרגיש חופשי לספר לי דברים, וגם עודדתי לא לוותר וללמוד מהקשים (שכאן היו הלדליק מדורה ולהכין תה, ושניהם לא הצליחו לו במיוחד - אבל העיקר שהתנסה ולמד!). כשחזרתי הביתה, הייתי הרוג מעייפות ולא היה לי כוח להתקלח, כך שעם כל הטינופת הלכתי לישון. למחרת גם העברתי את היום, ובערב אפילו הצלחתי להפתיע את עצמי (לרוץ יחף כמעט קילומטר וחצי בשבילי עפר, עם כל האבנים הזדוניות שם! ^^ ) וגם אז, עם כל הזיעה והעשן מאתמול נפלתי על המיטה ונירדמתי. למחרת ב- 10 הייתה לי משמרת, אבל לא הספקתי להתקלח והלכתי עם תקווה שלא יפטרו אותי על "OVER-טינופת", והנה איזה פלא! מרוב שכולם שם נוטפי בושם, ג'לים וקרמים, אני זה שכמו תמיד סתם את האף שלו מרוב הריחות שלהם, והם בכלל לא הרגישו את הסירחון שלי (או שזה הפוך, ודווקא אני זה שלא מסריח - הכל בעיני המריח...). אחרי שחזרתי אתמול (באופן די מפתיע?), שוב הייתי הרוג מעייפות וחשבתי רק על לצחצח שיניים, קצת שטויות בערוץ 2 וליפול למיטה. חלפו כבר 3 ימים מאז הפעולה, ואם היה לי ריח פעם, אז הוא כבר נבלע מזמן בתוך כל צחנת הדיוטי-שיט! זה תמיד תחושה מוזרה שכולם מסתכלים עלייך עם הבגדי מעצבים שלהם, ואתה מסתובב עם חולצות מחוררות ודהויות של החברה להגנת הטבע...
אוף. נמאס לי כבר מכל המוח ג'לים האלה למיניהם, ואני רוצה רק לטייל! עם להוסיף עוד קצת למצברוח המחורבן, אז היום ומחר יש סקר שטח, שביס"ש שדה-בוקר עושה, וקיבלתי הזמנה להצטרף אליהם, אבל בגלל שהעבודה המחורבנת הסתיימה מאוחר מדי, לא יכולתי ללכת לזה. אוף! אוף! אוף!
סוף החודש - אני מתפטר, וכל תרבות הצריכה שלהם בתחת שלי!
אבל, הי רגע! ככה להתחיל את השבת עם מצברוח מזופת?
אז לפני שנכנסת השבת
יש להזכיר עוד מישהי אחת,
ירוקה, נפלא וחיננית -
פשוט נערה אלוהית!
שם בפופיק של המדבר,
היא מוסיפה המון הדר :)
ואף עזרה לי המון,
עם החולצה לטיול חניכים אחרון
אז, הו תמר היקרה!
הזכרתי כבר שאני חייב לך המון תודה? ^^
(ומי שלא זכה במעט בתבונה -
שילחץ שוב כאן לפאר היצירה!)
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
