 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 בית מקץ שבועיים של נצח
בטח אם הייתי שפמנון ופתאום איזה יצור הולך על שתיים היה נעמד על קצה הגדה, בדיוק בנקודה שהמים נושקים לאדמה, זה היה נראה לי מוזר שהוא מסתכל עלי. יותר מוזר מזה אם הוא היה מתעמק בזהותי, מתעסק בשאלה אם אני חשופית שברחה מהאפלולית שמתחת לכיור וגדלה למימדי-על בנחל אלכסנדר המזוהם או שבגלל זווית האור והמים הירוקים, אני נראה כמו איזה דג גדול ומעוות. בכל מקרה, מזה בכלל עניינו? חוצפן הולך על שתיים!
אמא חגגה יומהולדת ואני, לאחר שבועיים בצבא, נלקחתי לעזור בלוגיסטיקה. לא בדיוק בצורה הפורמלית, כי בכל זאת היא בנתה בהתחלה שאני אהיה איתם, אבל כמו הרבה בחיים יש את הרצוי שהולך ראש בקיר עם המצוי. בכלל, כל העסק הזה היה יכול להיות יותר פשוט אם הוא היה מתנהל כמו עוד יומהולדת שגרתי שכלת השמחה מופתעת ע"י האורחים, ולא היא זאת שמארגנת להם את ההפתעה. לא משנה איך אסתכל על המצב, קיבלתי אמא לא שיגרתית. כבר לא מושבניקית, כבר לא מטיילת כמו פעם, אבל בטח שאי אפשר להגיד במונח עבר "לא רגילה". נו, אמא.
לאחר שבועיים אי שם באימוני טנקים בדרום הארץ, כל עיסוקי סבו סביב העניין באיך אני מגיע לרמת השקה מקסימלית בין הזמן שלי לזמן שלה. תיכננתי לו"זים, חישבתי זמני תחבורה ציבורית, אבל כמו שכבר נתתי את דעתי למצוי והרצוי, כך גם קרה הפעם... יום שישי שלם, פשוט חלף, התאדה, נמוג אל חלל הזמן החולף בלי לפגוש אותה.
יש שני סוגי עצבות. הראשון, יוצא החוצה בכעס, דמעות, דם, יזע או כל דרך אחרת, אבל יוצא ולאחר מכן קל יותר להסתכל על העולם. השני, נשאר בפנים, מתחפר עמוק אי שם מאחורי הלבן של העיניים ותופס מחסה. ששואלים אותך "מה נשמע?", אתה תענה "בסדר", למרות ששום דבר בעולם המחורבן הזה לא בסדר. ועדיין, מה תגיד כבר - לא טוב לי? רע לי? איך אפשר להגיד כזה דבר כשאמא שלך חוגגת יובל וזה הדבר הכי לא פייר לבוא בטענות כלפיה. זה לצאת הכי זבל, הכי רדוד והכי שיטחי בעולם של בן כלפי אמא שלו. עם זאת, עצב אמיתי אי אפשר להסתיר. גם בחיוך הכי גדול בעולם, עצב אמיתי עדיין יזלוג, יטפטף ממך אל האוויר בחוץ.
ניסיתי להסתיר, כמה שיכולתי, אבל גם אני רק בנאדם - פשוט, רגיל, עוד אחד כזה 
נסעתי בלילה הביתה, קצת יותר מוקדם מהשאר. נסיעה ארוכה, בוב דילן קצת שר ברקע, עולה על עוד מחלף בדרך דרומה. העיניים מפרפרות, מדי פעם אתה קופץ בבהלה בגלל זיגזוג מסוכן של עייפות כבדה. במבט לאחורה קל להיות אובייקטיבים ולהפנות אצבע מאשימה על הגזמה בראייה על הצב, אבל כשאתה שם עטוף בעננת עייפות וצביטת בדידות, כל זיגזוג ניהיה הרבה פחות מפחיד ממה שיכל להיות במצב אחר. אתה רק מת ללכת לישון כבר, ולדלג על השלב הזה אל הלא נודע.
למחרת קמתי, מאוחר, אבל קמתי לבסוף. מביט על השעון, ורוצה להוריד סטירה לעצמי על איך נתתי לזמן היקר לחמוק. הדברים נארזים בחופזה, אתה רץ עם התרמיל לאוטו ויוצא לדרך. כעבור חצי שעת נסיעה, הכעס על עצמך נעלם קצת ואז אתה מבין שהזמן נוסע, כי זה מה שזמן אמור לעשות.. הזמן נוסע, כי זמן הוא זמן ואין הפסקות.
רחוק מהבית, בדרך היורדת לכיוון ים המלח, ידעתי אושר אמיתי כעבור שבועיים ארוכים שנראו כמו נצח של המתנה מייאשת. אושר טהור, נקי וזך. אושר בצורת חיבוק, עם הריח והתחושה כמו שיותר מזה אתה לא צריך בעולם. רגע קטן, שבו אתה מרשה לעצמך לא להיות מישהו אחר ואין לך בעיה להסתכל לאיזה מישהו זר ברחוב בעיניים, ולהגיד בפה מלא: "שבת שלום. מצאתי את האושר האבוד שלי."
שיהיה שבוע טוב,
אם תצאו החוצה, לכו לטייל גם קצת בשבילי. (נפגש עוד שלושה שבועות)
אה, ודרך אגב, לא האמנתי שקיימת אפשרות שאשכרה אראה שרקרק בשמירה על הש"ג (!!), אבל גם בסיס עמוס לעייפה בטנקים יכול לשלוף הפתעות מעניינות על הכבל של התאורת ביטחון 
| |
 אני היא והירח שמעל הגלבוע
ייתכן וכל זה תוכנן מראש במקום לא ידוע, ברקיע לא נודע ואולי דווקא סתם יצא המקריות שבני ישראל החליטו לצאת באמצע החודש ממצרים ולסדר לי אחלה ירח לטיול בגלבוע... בעצם, ההגדרה של 'אחלה' יכולה קצת להוריד מערך הירח שזכיתי לו. הגדרה יותר רצינית כמו "חבל על הזמן!" או אפילו "מדהים שאין כמותו!" יותר יקלעו לחתיכת פרוז'קטור שהיה מונח בשמים בלי טיפת ענן ושהאיר על פני הארץ באור לבן וחיוור, ובכך זיכה אותי באחד מהטיולי לילה הטובים שידעתי.
לא אשקר ולא אתפלס - המסלול היה חירטוט אקראי של רגע, אולי אפילו די זריקה. לא תיכננתי לעבור באיזה ואדי בעקבות יללות תנים, לא תיכננתי לטפס מתחתית העמק עד כלות הנשימה ובטח שלא עלה בדעתי להתחיל לחפש באמצע הלילה אירוסים, כי בכל מקרה הם הרבה יותר יפים בבוקר גם ככה. אך עם זאת, תעזבו שטויות קטנות כמו אלו, בירח מלא שום דבר אינו יכול להיות סתמי. אפילו לא האורנים חסרי הקשר בראש הגלבוע שפרות מעוררות חשד שורצות בהמוניהן.
שם, למעלה מעל כולם ומתחת לירח, ידעתי לראשונה בוודעות שאני רוצה אותה בחיי. באמת.
| |
 להיות באמת מאושר לפתע מהודעה
יצאתי לחפש אירוסים בדרום הגלבוע (הר מלכישוע, גם ניגמלי סמים אפשר למצוא שם לא מעט). במקום זה, מצאתי בלי סוף עופות דורסים ופרפרים, ובעיקר לילה לח ורטוב כמו המוות למרות הניסיון למצוא חיפוי ביריעת פלסטיק (וזריחה בכלל כבר לא הייתה באופציה). עם זאת, כל החרקים והפריחה בכלל לא משתווים לשיא של הסופ"ש הזה - כאשר קיבלתי מימנה הודעה שבגלל צינון כל התוכניות שלה מבוטלות ואם אני באזור, אז שאקפוץ לבקר.
השתדלתי להשאיר את הביישנות ליד הגלבוע וישר חציתי את הבקעה לעברה (ולכיוון ואדי קלט ששם נפגשנו), הכי שמח בעולם שייתכן שעוד יצמח קשר מתוך כל השיחות שלנו.
יאללה, חוזרים לצבא ..
לבנין ירוק-פסים שנמצא מעופף מאחורי הבית שלי ועבר להלך על קצה האצבע
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
