 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2007
 תחילתה של שנת שירות
אז זהו, עכשיו אני ביממה של רגיעה בין הקורס מד"מים (מדריך מתקדם) לבין הקורס מבוא לשנת שירות (ניווטים והישרדות בנגב, ויחי הקיץ) - והמיום בערב, אני מתחיל את השנת שירות שלי!
טוב, נו. לפחות באופן טכני שכזה. אחרי החמישה ימי קורס הזה, תיהיה לי אתנחתא של פחות משבועיים ואז אני אצא לשנת שירות, ואתחיל את השלב הראשון בהכשרה. (ועדיין מדהימה אותי המחשבה, שמחר חברים שלי, אשכרה יתחילו את השנת שירות שלהם במסלול הקהילתי של החלה"ט - איך הזמן טס, בניגוד למה שנראה לי עד כה).
אבל יש לי עוד כמה שעות, אז למה ישר לרוץ קדימה? יש לי עוד להתעסק מספיק בקורס שסיימתי רק אתמול, ויעסיק אותי עוד הרבה זמן - בין אם זה דברים שלמדתי, האנשים שאני כל כך מתגעגע אליהם והווי המיוחד כל-כך שמתפתח בין החבר'ה של חוגי סיירות.
בסוף הקורס שלנו היה בביס"ש הר-מירון. כל הזמן חשבתי שזה יהיה בביס"ש הר-הנגב , כי שמעתי איפהשהוא את המילה "הר" במקום ששולחים אותנו לקורס, ולכן ישר זה התקשר לי לשם. עם זאת כנראה טוב שכך, כי אחרי הכל שנה הבאה אני הולך להדריך גם שם, כי זה חלק מיחידת הדרכה "גליל" שאני אהיה שם - והחבר'ה מהקורס די התלהבו מהמקום ^^ (ומי יודע? אולי זה יתן להם זריקת מרץ לבקר אותי)
"נו, אז כבר עם הקורס מד"מים?!"
אחח, היה פשוט אדיר! התחושה של פריקת הקושי ומציאת כלים להתגבר עליהם בהדרכה, זה תרופה שאין תחליף לה בשום מקום אחר. גם המושג "חינוך" הופך להיות מילת המפתח, בניגוד לשנת תיכון ששם רק קיללת את מערכת החינוך הדפוקה שאתה נאלץ להיות חלק מימנה (למרות שלמורים יש כוונות טובות בדרך כלל, אבל כמעט לרוב זה נתקל בקשיים בדרך, עקב מבנה המערכת והסובב אותה)
גם האנשים כבר הגיעו לשם בוגרים יותר - לא אותם חניכים בימי התיכון שבאים ללמוד את השאלה "איך להיות מדריכים?" כמו בקורס מד"צים, ויותר מתגבשים בתור שכבה בוגרת, מאשר לימדה תכל'ס - אלא מדריכים שבאים ללמוד את השאלה "איך להיות מדריכים טובים יותר?". פתאום, כל המירמור מהקבוצה, מתחלף באנרגיה ותקווה טובה יותר, אבל מתגנב גם עצב מהצד - כל השאר הולכים להדריך בחוגים עוד שנה, ורק אני הולך להדריך בעיקר טיולים שנתיים, ולא כמו פעם בחוגי סיירות.
עבורי, הקורס מד"מים היה גם מעיין טקס פרידה שכזה - נפרד מהאנשים שכל כך נקשרת אליהם. במהלך הקורס שלנו, היה גם קורס רכזים של סיירות, וכל הרכזי חוגים, מל"שים ועוד כמה אחרים (ואולי גם כמה מהביס"שים) הגיעו לשם - והחשוב יותר, שגם שנים הרכזים שלי (רכז מרכז, ורכזת מודיעין - מודיעין זה תת-אזור במרכז) הגיעו לשם. את שניהם לא ראיתי כבר הרבה זמן, ופתאום שפגשתי אותם שם, הבנתי עד כמה הם הולכים להיות חסרים לי, מרוב שניקשרתי אליהם מבלי שהרגשתי בכלל.
הרכז כל הזמן יורד עלי שאני "רקוב", כי הלכתי למסלול המרחבי (ביס"ש) במקום לקהילתי (חוגי הסיירות), וככה נפתחת סאגת ירידות הדדית ומצחיקה, שהוא יורד עלי שעתידי לשנה הקרובה הולך להיות בלהדריך טיולים שנתיים של ילדים זבי-חוטם מעפנים, ואני יורד עליו על זה הוא "אוי אוי אוי, פרצתי דיסק בגב!" וסתם על עוד כמה דברים - אבל כמובן שהכל מצחוק, והוא אחד מהאנשים הכי מצחיקים ושכיף לי איתם.
במהלך הקורס, שהיה לנו הפסקה בין השיעורים (שם הם קוראים לזה "משבצות", כי שיעור נשמע כמו משהו של בית ספר), פגשתי אותו עם עוד כמה חבר'ה מהקורס. שאלנו אותו מה קורה לגבי החו"סון (העיתון מחנה של החוגים) המיוחל, והוא השיב שנקבל אותו בדואר, ואז הוא פנה אלי - "למרות שאתה כזה רקוב שאתה נוטש אותנו, חסר לך שאתה לא ממשיך לכתוב לחו"סון!" ^^
בתחילת הקורס קיבלנו קרטון ביצים, ועל כל ביצה היינו צריכים לצייר את אחד החניכים שלנו (כמובן שלרובנו היה פחות מ- 12, כך שהשאר קיבלנו את האפשרות להיות החניכים הדימיונים שלנו). לאחר מכן, לכל מקום שהלכנו (לחדר שלנו, למועדון שלמדנו שם, לחדר אוכל, להליכה בין המקומות - ולמעשה בכלל), היינו צריכים לקחת את ה"חניכים" (הביצים) איתנו, והסתכל עליהם מדי פעם. כמובן, שההומור והווי הגיעו תוך רגע עם -
"התיישבת לי על הביצה!"
"תביא לי בבקשה ת'ביצים"
"הוא דפק מקל בביצים שלי!"
"אתה יכול בבקשה להחזיק לרגע ת'ביצים שלי?"
(ועוד הנה והנה בלי סוף)
רק בלילה, כדי שה"חניכים" לא יתחילו להסריח יותר מדי, הם הוכנסו למנהלה (שהלוא היא, המקרר כמובן).
בערב האחרון, עשינו ערב הווי - והוא לקח את הערב הווי של הקורס הקודם שלנו בכיס הקטן! אני לא יודע אם זה בגלל שהגיעו פחות אנשים (49 בקורס הקודם, והפעם רק 17!), או בגלל שעכשיו היינו גם יותר בוגרים עם חוויות ובכל אחד ואחת באמת השקיעה יותר והופיע (אפילו אני הייתי בשלוש קטעים, כאשר את האחרון שכחו להגיד לי שאני מופיע בו... אבל יחי האילתור).
חלק מהקורס שלנו, נע סביב "העברת הפעולה", כאשר דרך העבירו לנו שתי פעולות (עם הקשר בניהם), ואז היה לנו דיון על "התנסות - עיבוד - ישום" שנלמד על דגשים שאנחנו מעבירים פעולה. לצורך זה, בהתחלה העבירו לנו בצורת הסוואה והתגנבות, ואז היה לנו כמו משחק בצורת צוות של הפלמ"ח שצריך להגיע למגדל מים שקאוקג'י כבש - דבר שהוביל לנו את הקורס די בצורת הומור עם הקשר על הפלמ"ח. (אני הייתי "הנווט אפריים")
כאשר התחלנו לעבוד על הערב הווי, עלה לי הרעיון לעשות קטע על "המומינים הפלמ"חניקים", שזכה להיות אחד מהקטעים המצחיקים ביותר שהיו! (למרות שהתפקיד לי היה יחסית קטן - בתוך קטע של 2 דקות). מסובך קצת להסביר מה היה שם, אבל אם יהיה לי את הקטע (צילמו בוידאו), אז אני אנסה לעלות אותו ליוטוב (למרות שאחרים כבר בטח יעשו את זה, אז מהטוב)
היה כיף ומאגניב, ואין לי ספק שהקורס הזה עשה לי ת'חופש, ולמרות שיש עוד המון לספר, אני אפרוש כאן. (רמז - תרימו צלצול ותבואו לבקר! תקבלו לישון חינם על הדשא באלון-תבור! מוחע :P )
נשתמע (?)
| |
 כוחותינו חזרו בשלום (ואזלו אצלי במאגר)
הטיול עם החניך-שכן, אחות והידיד-שכן שלה עבר בשלום בצורה מספקת מינוס. האומנם הגענו לעין-לבן, והתאכזבנו מעין-אל-בלד (בריכה ממש יפה בתוך סבך, אבל יבשה לגמרי). הם הראו סימני שבירה ושביזות די מוקדם, ובכך נאלצתי לוותר על הממשך המאגניב, ולחתוך דרך עמינדב לכיוון צומת אורה.
אם הם יזכרו עוד כמה שנים משהו מהטיול הזה, אז זה יהיה כנראה הקרטיבים שאיזה קנו באיזה קיוסק קטן (ומעט מעופש, אבל זול) בכניסה למושב עמינדב - בהחלט היה שווה את הכמה גרושים האלה, אחרי העליה המעיקה עם הטירטורים מהם :)
ורגע! אפילו היה לנו בונוס אומנותי שאירגנתי (בעקבות הגיחה האחרונה לאזור). פגשתי שם שוב את הפקח, והוא זיהה אותי די מהר יחסית. משם עוד קצת "מה קורה?" ואהלן, ואז לביזנס האמיתי - יש שקים שנוכל לעזור לכם לנקות?
אז נכון שבהתחלה המבצע הזה לא היה יותר מדי אטרקטיבי לצוציקים, אבל בעזרת כוח השכנוע הבלתי מעורר שלי ("לא תקבלו אוכל, ואני אפתח לכם ת'צורה עם עליה הבאה!"), גם הם נרתמו למשימה - דהיינו.
(כן, כן, כן - אני יותר מדי שבוי בטיולים מסוג של הראש בחוגי הסיירות, ועדיין לא מספיק מאופס על הטיולי בטטה הרקובים מהסוג שאני הולך להדריך הרבה שנה הבאה. אבל יהיה טוב, מקווה - אבל עדיין באסה)
ממחר עד לשישי, חיי יעברו תחת שלטון קורס המד"מים (מדריך מתקדם) של סיירות. הפעם, אפילו זכינו לקבל את האירוח בביס"ש הר-הנגב, כך שצריך להיות מאגניב למדי, ולי רק נותר לקוות להפיק את המירב.
מקווה לחזור בחתיכה אחת, ולא בתור שאריות מחטיף של הנמרים שם (הלוואי לפגוש אחד!)
עייף, תשוש ובקושי כבר שומע -
עוד שבוע נשתמע
| |
האחריות שבין המעיינות להרים
לאחר התארגנות די ארוכה שכל החברים הבריזו לי מטיול מעיינות בהרי ירושלים, החלטתי לבסוף להציע לחניך-שכן שיבוא איתי. בניגוד לרוב ילדי הארץ שסיימו כרגע כיתה ז', ומורחים ת'חופש עד לכיתה ח' בשיעמום וחוסר מעש, הוא ישר קפץ על ההצעה, ואפילו ביטל פעילויות אחרות שלו למען זה. לאחר מכן, הצעתי לאחותי ומשם גם ידיד שלה (שגם הוא שכן שלנו, וביחד איתה במש"צים) הצטרף אלינו.
מחר, אם הכל ידפוק כמתוכנן, נצא בשעה שש בבוקר מהבית, ונתפוס את הקו לירושלים לקראת שש וחצי. בצורה כזאת, גם נגיע מוקדם ונספיק עוד לנצל את השעות הקרירות של הבוקר, ובנוסף יותר חשוב זה שלא נירקב בפקקים של שער הגיא והכניסה לעיר. משם, ניקח את הקו לצומת אורה, ונרד בוואדי לעין לבן, ומשם נקיף את האורה ועמינדב ממערב, דרך עוד חמישה או שישה מעיינות.
יש לי חשש. בפעם הראשונה אני אקח קבוצת ילדים צעירים מימני (ומנקודת מבטי המפוקחת פתאום, אז אולי גם צעירים מדי). פתאום המרחק לבית-ג'לא נראה קרוב על המפה, ונקודה מעבר הדרומי לנחל רפאים שמציינת מחסום, נראת ברורה הרבה יותר.
אין לי כאן את הרכזים של חוגי סיירות שיעבירו לי תדריך, ואין איזה מאבטחים שאפשר להריץ דאחקות על חוסר היעילות שלהם במקרה רע שבאמת יהיה בהם צורך. גם מדריכים נוספים בעלי ניסיון שיהיה אפשר להתייעץ איתם לא יהיה לי, ואפילו לא איזה מישהו בוגר אחר שיוכל להיות לי לעזר.
עותק של המפה, ועליה מסומן תוואי המסלול שלנו אשאיר בבית ליתר ביטחון. בנוסף לזה, הסכין גילוף תיהיה צמודה אלי יותר מתמיד, ולו רק בשביל החיזוק הפסיכולוגי בכך, מעבר לעזרה הפיזית המעשית שהיא יכולה באמת לתת לי.
כשתיכנתתי את המסלול לי ולחבר'ה שלי, הרצתי בעיקר תסריטים בראש של הקפיצה למעיינות ועל הזיכרונות מטיולים קודמים שלנו. אבל מה עכשיו? התסריטים היחידים שרצים לי בראש, זה על מצבים שונים שנוכל להכלא אליהם, ופתרונות כמעט בידיונים שנאלץ להגיע אליהם, בשביל לצאת מהצרה.
המצב מסוכן כל כך, רק בגלל שאני חושב שהוא כזה. הסכנה האמיתית היא החשש מנישאת האחריות לבד, יותר מאשר המצב השפוי בשטח.
שבוע טוב, ולכו לטייל! ~
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
