לגעת.

אז הוא שולח עוד הודעה. ועוד אחת. ועוד אחת. ואני מתעלמת. ובתוך הראש הולכת לי מלחמת עולם שלישית. מה אני רוצה. 

את מי אני רוצה. כמה. כמעט שוויתרתי עליך אהוב שלי. כמעט זרקתי את הדבר היפה והטוב הזה בשביל בחור אידיוט שישחק בי.

ואתה, חתיכת זבל. אני לא הולכת לתת לך לשחק בי יותר. ואני כותבת את זה עכשיו כדי שתהיה לי תזכורת שלא לתת לך להכנס לי שוב ללב.

כי אני לא סמרטוט של אף אחד, אני לא חוזרת כשאתה מבקש ונעזבת כשלא בא לך. זה לא עובד ככה, שאני שלך רק מתי שנוח לך. 

יש לי בחור שאוהב אותי כמו שאני, שלא ייתן לי ללכת. ששומר עליי, שאכפת לו ממני. שיבוא אם אני מרגישה רע, שיחכה איתי לאוטובוס גם כשהשעה שלוש וחצי בבוקר והוא מת מעייפות. גם כשהוא ממהר הביתה. שיתעקש להזמין לי מונית כי מאוחר והאוטובוס לא בא. שאומר שהעיניים שלי יפות.

יש לי בחור, שלמרות שאני לא מעזה להודות בזה, אני אוהבת. ואני לא הולכת לוותר עליו בגללך. בגלל חתיכת נמושה, שזרק אותי פעמיים ומאז המשיך לרצות ולא לרצות אותי מתי שבא לא. אז זה נגמר כאן. ותצא לי מהחיים. אמרתי לך שיש לי חבר, אמרתי לך שלא נוכל להיות ידידים, אמרת שאתה עדיין רוצה ואוהב אותי. אבל יודע מה? אתה מאחורי. לא רצית? הפסד שלך. יש לי בחור מדהים עכשיו. ואתה לא הולך לגרום לי לחזור אליך. 

אז זה דרש שישתגע לי הראש קצת. ובכי. כי הבנתי שלקחתי אותו קצת כמובן מאליו. שזילזלתי ברגש הזה. הבנתי שאהבה זה דבר קדוש.

ולא ה.. גועל נפש הזול וההמוני שעשו מזה. ואם מצאתי את זה, צריך לשמור את זה קרוב, ולעבוד על זה. ולא לוותר בשנייה שמשהו קצת שונה.

אז אני שלך אהוב שלי. רק שלך.

שבת שלום אנשים. תעזו לאהוב.

איך זה הגיוני שאני

ערומה

מכל שכבת הגנה

אפשרית.

חשופה

מכל בחינה והוא

לוחש ש

אני מושלמת?