מבולבל מעל הראש

טוב, קוראים יקרים שלי, מזמן לא כתבתי אז אינה אני חוזר.

טוב אז כבר מלא זמן אני יושב לי על הלב ,בזמן האחרון אני מרגיש שאני משקר להרבה אנשים,

בבית ספר, וגם בבית.. אני יושב מול המחשב, אני יושב וכותב, כותב משהו שכבר הרבה זמן אני מרגיש,

שדי נימאס לי, נימאס לי להרגיש שזהו אני כבר לא יכול, אני חייב לדבר חייב לומר אבל אין למי, כי כל אחד תקוע הבועה של עצמו.

אז שזה קורה אני רוצה לצעוק, אבל אני לא מצליח, ועד שזה מצליח אף אחד, לא מקשיב, לא רואים מה קורה כי כולם 

מתעניינים בזנב של עצמם, בין הרגלים כולם רוצים אחרי הזמן, אחרי הכסף, אחרי הבועה של עצמם.

ואינה אני מוצא את עצמי שואל, אולי תעמדו במקום, ותחשבו כמה דברים אתם מפספסים בחיים,

אהבה, אכזבה, חיבה, התרגשות...כולם חבו את זה , רק אני לא כי לא יכל להרגיש, זאת כי אני כבר לא מרגיש שום דבר.

הלב שלי מת, אף אחד לא רואה מה באמת קורה, מה באמת עובר עלי.

אפילו המשפחה הכי קרובה אלי לא רואה, די נימאס לי כבר, אני רוצה לרוץ לגשם, לחזור רטוב להתנדנד אבל לא יכול, לא יודע, לא מבין למה

אני מאוכזב מהחיים, אבל בכל זאת בא לי לרוץ, לחבק את אימא, שאימא לא תסתיר אותי מכול הכולם,

אך, שאני מנסה אני לא מצליח, יש שם דבר גדול שעוצר אותי, מלנסות את זה, מלנסות לחבק אותה מלאהוב אותה,

לפעמים אני גם מרגיש שאני במרכז, וכולם מתרחקים ממני, ואז אני שואל את עצמי, למה אף אחד לא עונה..

אולי זה קצת קצר, אבל עצרו לרגע, ותחשבו על מה שאתם מפסידים בחיים.