איך אני אמורה להיות בסדר כשאת אנורקסית?

איך אני אמורה להיות בסדר כשאני מרגישה שאני מאבדת את אבא שלי?

איך אני אמורה להיות בסדר כשאתה, הסלע שלי, עזבת?

איך אני אמורה להיות בסדר כשאני יודעת שאני פחדנית שאפילו לא מצליחה לחתוך?

איך אני אמורה להיות בסדר כשכל מה שעובר לי בראש זה כמה שאני מתה לעזוב את העולם הזה?

מי יעזור לי? מי? פסיכולוג? מה הוא יעשה? יגרום לי לשפוך את הלב שלי בפניו, ואז מה? זה אמור לחולל ניסים ולגרום לי להרגיש יותר טוב?

בולשיט.

שום דבר לא יכול לגרום לי להרגיש יותר טוב. אני אדישה לזה. להכל. 

אין כאן אושר. אין כאן עצב. אין כאן כעס. 

פשוט לא איכפת לי.

ואתה...אני פשוט מתגעגעת אלייך. אין מילים לתאר.

אבל עזבת אותי. אתה נמצא בארה"ב עכשיו. איפה שנולדת, איפה שגדלת, איפה שהחיים שלך.

באת לפה רק לשנה, ורק הכרנו שנה, אבל נהפכת לאחד האנשים האהובים עליי. החבר הכי טוב שלי.

ואז עזבת. פשוט נטשת אותי. אני יודעת כשעזבת שיחקתי אותה חזקה כשבאת אליי פעם אחרונה לומר לי שלום, נתת לי חיבוק, ואמרת לי שתיצור איתי קשר ברגע שתגיע הביתה. הביתה.

לא סיפרתי לך כשברגע שסגרתי את הדלת וראיתי אותך דרך העיינית יורד במדרגות נפלתי לרצפה ובכיתי ובכיתי ובכיתי בלי סוף.

אני צריכה אותך. רק אתה מבין אותי. רק אתה יודע איך לגרום לי להרגיש יותר טוב. רק אתה מכיר אותי באמת.

בבקשה, תחזור.