לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

~! Never Lose Your Ness


בלוג בפתיחת סתיו !ENJOY YOURSELFֱ lets hope for a brand new better period ;)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2010

yep.. i wish i could know how you really feel about me..


 

 

 

 

 

 

 

זה משגע אותיי וואו. הרבה יותר ממה שחשבתי.. יש לי הרגשה חזקה שב' ממש השתנה.. ואפילו חברה טובה שלי אומרת את זה, שהוא נהיה עם יותר ביטחון, למרות שזה לא משהו ספציפי שהייתי בטוחה לגביו, למרות שכשחושבים על זה אולי היא באמת צודקת. מה שבטוח, שהיחסים בינינו קצת השתנו. לא שהיינו בקשר כזה חזק ומחובר, הרי אנחנו מדברים רק שנה.. ובכל זאת, סיפרתי לו דברים שלא סיפרתי לאף אחד, וגם הוא סיפר לי דברים שרוב האנשים היו מחשיבים כסודות או וידויים שלא מספרים לכל אחד.

אני דיי בטוחה שהתרחקנו, למרות שקשה לי נורא להגדיר לעצמי את היחסים איתו במדוייק. זאת אומרת, הוא לא ידיד כמו שתמיד דמיינתי לעצמי איך יהיה לי ידיד שהוא בן, כי אני והוא אף פעם לא היינו מאוד קרובים, חוץ מהשיחות שלנו באייסיקיו שהיו הרבה יותר פתוחות מאשר פנים מול פנים.

אפשר להגיד שהיינו מסוגלים להיות הרבה יותר עצמנו באייסיקיו ולדבר בצורה יותר פתוחה ולשפוך דברים, מה שמאוד הציק לי. אבל האשמה הייתה על שנינו לפי דעתי, כי אני מצד אחד הייתי יחסית ביישנית לדבר איתו פתאום אחרי השיחות העמוקות באייסיקיו פנים מול פנים באותה צורה, וגם הוא היה ככה וזה לא ממש עזר לי כי אני לא הייתי רגילה להיות זאת שיוזמת.

בכל אופן, באיזשהו שלב התחיל להדהים אותי האופי שהוא מקרין דרך האייסיקיו. ואני יודעת שזה האופי האמיתי שלו, פחות או יותר כמו שזה היה שלי, רק שתמיד בביצפר כשהיינו נפגשים זה לא היה אותו הדבר מול כולם ואחד מול השני. היינו שונים. וזה מאוד הפריע לי. זאת הייתה תקופה מאוד גרועה בשבילי, מצאתי אצלו באמת הרבה אוזן קשבת וגם עצות ואולי באמת הייתי צריכה את זה.. לא הערכתי את עצמי בשיט, זה היה העיקר של כל התקופה ההיא, וכבר כשהתחלתי לחבב אותו קצת מעבר לידידות, הבנתי שזה לא אמור להיות ככה. שזאת אולי לא אשליה, אבל זה עדיין לא אמיתי מספיק בשבילי. היה לי קשה מספיק לקבל את עצמי עם התסבוכים שלי, ולקבל מישהו מתוסבך פחות או יותר כמוני לקשר רציני של חברות, לזה לא הייתי מוכנה. וגם זה באמת לא היה עובד, כי זה כמו להיות עם שתי אישיויות מבחינתי.

בכל אופן, החלטתי לעזוב את זה. להתחיל להיות חזקה יותר. להתרכז טיפה יותר בעצמי. ופעם הצלחתי ופעם לא. ברוב הפעמים לא. זה מה שגרם לי בעצם לא להאמין בעצמי ולא להעריך את עצמי בשיט, ובגלל זה כל פעם נפלתי מחדש. ועבר הזמן ומדיי פעם תפסתי ממנו לפעמים דיסטנס, רק בשביל להיות

עם עצמי יותר, לאזן את עצמי ולא לתת לו "להפנט" אותי מה שנקרא.. 

והייתי בטוחה שזה עזר, והרבה פעמים פשוט הסתכלתי עליו וראיתי אותו בצורה הרבה יותר פשוטה ממה שהייתי מדמיינת לעצמי או משלה את עצמי במחשבה.. פשוט כאילו הפסקתי לראות אותו בצורה שהיא לא אפלטונית.

וכן, קרו כל מיני דברים קטנים כאלה מעצבנים שניסו להפריע לי בדרך. הוא סיפר לי שהוא אוהב מישהי שפעם אהבה אותו ועכשיו כבר לא, והוא לא תיאר יותר מדיי את הדיכי שלו לגבי זה, לא היה צורך, תיארתי את זה לעצמי לבד..

וכמה פעמים שהוא אמר לי דברים כאלה. הוא מדבר עם כל כך הרבה בנות! שזה לא יאמן! כל כך הרבה שדלוקות עליו, ומישהי שבשכבה שמרוב שהם דיברו כל כך הרבה, זה היה ברור שהיא תחבב אותו מעבר לידידות. והיא כל כך לא ניסתה להסתיר את זה שזה מדהים..

וכל פעם לראות אותם.. והוא אמר לי כל כך הרבה פעמים שהם רק ידידים ושאין סיכויי להיות זוג. וזה כ"כ לא אמין שזה ממש מעצבן!

לא ידעתי שאני מסוגלת לקנאות לו ככה, ושעוד לא הייתי בטוחה ברגשות שלי אליו אז בכלל.. כזאת קנאה?!

התעצבנתי על עצמי. כי אני יודעת שאין סיכוי שבחיים הוא יחשוב על זה ככה. כי עם המזל שלי אני מחבבת את אלה שטובים לי איכשהו ולא יחבבו אותי אף פעם, אבל מי שלא טוב לי נתפס עליי כמו זבובים לזבל..

הדבר שהכי מעצבן בעולם, זה החלומות שלי. אלה שאני חולמת עליו בתור יצור כזה מושלם. ובחלומות היחידים שחלמתי עליו,כן הם לא היו רבים, אבל היו מספיק ואת כולם בערך אני זוכרת טוב- שזה כבר אומר משהו, בעצם הם היו כולם עם אופי מיני. זה הורג אותי פשוט. אני אשכרה קמה בבוקר בשוק מהחלום שהיה לי, וצריכה ללכת ישר לביצפר להסתכל לו בפנים!

טוב לא שנגיד שזה היה ממש מיני, לא חלומות פורנוגרפיים חס וחלילה. אבל חלומות שכל אחד שהיה חולם אותם היה בטוח שהוא הבן זוג שלי. היו נשיקות, היו חיבוקים, היו נגיעות, היו ליטופים, לא היה סקס ממשי, אבל היה משהו התחלתי שהיה ברור שהוביל לזה.

זה כ"כ הורג אותי כל פעם מחדש, וכאילו בחלום אני מרגישה ממש מאוהבת בו, לגמרי. אבל כשאני הולכת לביצפר, בהתחלה זה מביך, ואח"כ אני מתרגלת להסתכל עליו וזה פשוט לא זה. זה פשוט ברור לי שזאת לא אהבה כזאת, אני לא מרגישה אליו כלום חוץ מידידות.

זה מבלבל ומתסכל ברמות.

וכן, אם תהיתם אז ניסיתי לבדוק מה זה אומר בפירושי חלומות ומסתבר שזה אומר שאני מחוברת יותר לאני הפנימי שלי.

אני יכולה לספור על כף יד אחת או אולי שתיים כמה פעמים חלמתי חלום עם אופי פחות או יותר כזה.. ולא, אני כמעט בטוחה שלא הרגשתי בתקופה ההיא יותר מחוברת לאני הפנימי שלי. יש סיכוי לעכשיו. אני אופטימית קצת.. הימים האחרונים היו יחסית סבבה, בלי עין הרע טפו טפו טפו..

וכל עוד אני לא ארגיש שיפור ממשי בעצמי יהיה לי קשה להאמין לפירוש הזה ולא להתרגש יותר מדיי מהחלומות האלה.

בכל אופן אני עדיין מרגישה שונה איתו, עם הזמן כנראה ככל שהמצב רוח שלי יחסית השתפר, וככל שלא הייתי צריכה יותר ייעוצים פסיכולוגיים מעמיקים, למרות שסיפקתי לעצמי גם ככה לבד ניתוחים פסיכולוגיים, וככל שגם הכרנו יותר זמן ויותר טוב, השיחות שלנו התחילו להיות פחות ופחות רציניות וטובות [לפחות לדעתי..]

אם עדיין לא הזכרתי שב' הוא בנאדם מאוד ציני, אז עכשיו אני מזכירה. ובהתחלה זה ממש עצבן אותי לדבר איתו ככה, אבל אז הבנתי שהוא לא מפריד מעצמו את החלק הזה, למרות שלדעתי זה לא האופי האמיתי שלו כי הוא יכול להיות יותר בוגר. אני בכלל חושבת שציניות זאת רק מסיכה שאנשים שמים עליהם. ב' חשב שהוא יכול להרגיל אותי לזה, ובהתחלה אמרתי שאין סיכוי. עם הזמן דיברתי איתו יותר, וכנראה זה היה גם חלק ממגמת ה"החיים יפים, קחי אותם בקלילות ולא בכבדות כל הזמן", שהתחלתי גם אני להיות צינית כזאת. אני כל כך שונאת את זה, ובכל זאת לפעמים זה פשוט בא לי.. כי אולי התרגלתי.. מצד שני, מגמה אחרת יכולה להיות "החיים באמת יפים, למה להתמרמר בציניות ועוקצנות כל הזמן ולא לזרום ולשמוח ולהיות כנים אחד עם השני" [נשמע מלוקק כ"כ, אבל כמה מלוקק ככה נכון..]

בקיצור עם הציניות והעוקצנות, השיחות שלנו נעשו לא זורמות ולא הולכות לשומקום. ואז התחיל הריחוק לדעתי. בחופש הגדול לא דיברנו הרבה כי את רובו ביליתי עם הלהקה והוא בילה חלק במד"צים.. ואז לביצפר הגענו כבר יחסית אחרי הרבה זמן שלא ממש דיברנו.. ועכשיו.. זה יישמע כ"כ אגואיסטי מה שאני הולכת להגיד, אבל אולי דווקא בגלל זה שכל אחד מאיתנו מתבגר ומשתנה וכל זה, אנחנו עושים את זה לבד, וזה דיי עצוב. אם כבר התרחקנו קצת, וזה לא שאי פעם יכולתי באמת לדעת מה הוא באמת חושב ומרגיש אליי למרות שאני בטוחה ב-90% שהוא לא מרגיש שומדבר מעבר לידידות, אז זה ברור שהרוב זה בגלל זה. וזה מעצבן. ונראלי שאני לא רוצה שכל הדברים האלה ירחיקו בינינו כשכל אחד יפנה לדרכו ויחליט לגבש לעצמו אופי מבלי להיתמך יותר באחרים. כי זה ברור שזה מה שיקרה בסוף, אבל אולי קיוויתי שזה יקרה אחרת.

 

 

נכתב על ידי , 20/9/2010 19:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בת: 29




הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRonchik אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ronchik ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)