בדרך לקריות.עזרתי לבן אדם
לבן אדם אחד חולה פרקינסון עזרתי לעלות את המדרגות
למישהו שניגן ברחוב נתתי שתי שקל
והמשכתי כהרגלי ובדרך לסידורים שלי
בדרך חזרה מהקריות עזרתי לחיילת למצוא את התיק שלה שנחשב כחפץ חשוד וחסם את כל המרכזית
עזרתי לה עד שהיא יצאה מהמרכזית איתו
אני ממש לא הבן אדם הכי טהור וטוב ושלם שיש.להיפך..אני הבן אדם הכי שטני,הכי מניפולטיבי(לפעמים),הכי דוחה והכי שבור שיש...
אבל למה שכל הבעיות שלי יהיו גם הבעיות של מישהו אחר? למה שאני לא אעזור למישהו אחר להישאר שלם ?אם אני יכולה אז למה לא ? למה שאני לא אגרום למישהו לחייך או לעשות לו את היום או לעזור לו בדרך שנראה לי הכי מובן מאליו ?
אין ספק שזה היה יום מעניין...אני אשכרה שמחה ממנו ויש דברים שאני בחיים לא אשכח ששמעתי
האיש שעזרתי לו במדרגות:"סליחה את יכולה לעזור לי לעלות את המדרגות?"
אני:"כן בטח בכיף"
איש:"תודה רבה לך,בדרך כלל האנשים שאני מבקש מהם ישר נרתעים ממני או שלא רוצים לעזור לי"
אני:"בכיף אין בעיה בכלל,למה נרתעים ממך?"
איש:"כי רובם חושב שיש לי בעיה כלשהי או שאני איזשהו איש מטריד שיעשה משהו רע"
אני:"ממש לא,בכיף אני אעזור לך"
איש:"באמת תודה ענקית לך.תודה שיש אנשים כמוך שיהיה לך המשך ערב נעים"
אני:"בכיף :) ערב טוב שיהיה גם לך"
איש:"יהיה לי תודה לך"
בשלב הזה אני כבר הייתי בדרך לתחנה אבל שמעתי אותו אומר את זה...וכל השיחה הזאת קרתה מהמדרגה של המדרכה ובעלייה של 7 מדרגות
בדרך חזרה אני על המטרונית כשברקע הנהג מודיע שהוא לא נכנס למרכזית כי יש חפץ חשוד
אני:"למה לא נכנסים למרכזית?"
החיילת מגיעה:"החפץ החשוד זה התיק שלי אני עכשיו חוזרת כל הדרך החזרה כדי לקחת אותו"
מתווכחים עם הנהג ובסוף מקבלים ממנו את הטלפון של הנהלת המרכזית
אני:"את רוצה להתקשר ממני?"(הטלפון שלה היה בלי סוללה)
חיילת:"אפשר?כן זה ממש יעזור"
אני:"כן קחי אין בעיה"
מדברת בטלפון עם ההנהלה ואני מביאה להם את המספר טלפון בשביל שיחזרו אליי
חיילת:"ממש תודה לך את מצילת חיים"
אני:"מה יש בתיק?"
חיילת:"מסמכים מסווגים,חזרתי עכשיו מטיול של הצבא של חמישה ימים,הטלפון שלי מת והייתה לי גם מזוודה אז שמתי את התיק רגע על הרצפה כדי להעלות את המזוודה ושכחתי לגמרי מהתיק ועכשיו אני חוזרת כדי לקחת אותו"
אני:"אהה הבנתי..טוב אז בגלל שאין כניסה למרכזית נרד בקניון ומשם אני אלך איתך תיקחי את התיק ותחזרי הביתה"
החיילת:"וואו באמת תודה לך אני לא יודעת מה הייתי עושה"
אני:"בכיף אין בעיה..צבא זה צבא...רק שלא יקחו לך את התיק או יפתחו אותו"
החיילת:"לא זה בסדר אני ישר באה ולוקחת את התיק הכל טוב"
מגיעות לתחנה והולכות ממש מהר כדי להגיע למרכזית,מגיעות למרכזית אני מחזיקה לה את המזוודה והיא רצה לקחת את התיק
אני מקבלת טלפון מהנהלת המרכזית ששואלת אם החיילת יצאה ולקחה את התיר..עניתי שכן והכל בסדר
אני:"ס' !!"ומחפשת אותה בכניסה
החיילת:"איך קוראים לך?"
אני:"מיכל"
החיילת:"באמת שאני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך,עם הייתה לי תעודת הוקרה הייתי מביאה לך אותה זה כל כך מגיע לך!מגיע לך יותר מהתעודה הזאת... תודה ענקית אין עלייך"
אני:"באמת שלא..זה בסדר העיקר כל המסמכים בתוך התיק ושהתיק בסוף אצלך..עכשיו את יכולה ללכת לישון סוף סוף בשקט:)"
החיילת:"כן הכל בזכותך תודה רבה לך ! לילה טוב שיהיה לך"
אני:"גם לך ביי :) "
החיילת:"ביי :) תודה רבה שוב "
אני:"בכיף :)"
רציתי לתת לה חיבוק...באמת שרציתי וגם הגיע לה כי היא עוד רגע בכתה בגלל ההיסטריה שהייתה עם התיק אבל האוטובוס כבר היה בתחנה והיא הייתה כבר בחצי דרך חזרה לתחנה
ולחשוב שכל זה קרה לפני ואחרי מפגש של שעתיים
רגע קטן וכל כך משמעותי
אני שמחה שגרמתי לאדם לחייך.
הרגשתי שהייתה לי השפעה עליו...ואין משהו יותר משמח מלדעת שהשפעת על בן אדם.
על האיש שהתקשה עם המדרגות-עזרתי לו להגיע לקניון ולמטרה שלו(שופינג כנראה?) שלו והשפעתי לו על צורת החשיבה כשחשב להתייאש כבר מהמין האנושי
האיש שהבאתי לו כסף-יכול להיות שקניתי לו את הארוחה הבאה
והחיילת-שהצלתי אותה מבלגאן עם המשטרה הארצית והמשטרה הצבאית ועם כל התחבורה הציבורית.
קלישאתי ביותר אבל באמת שעשיתי לעצמי את היום...האנשים שעזרתי להם עשו לי את היום
ולמדתי להעריך את הפשטות של הדברים..שלא הכל צריך להיות כל כך מסובך.אבל אפילו שככה פשוט ככה זה גם מסובך באותה מידה.
המדרגות שלי נראות אולי פשוטות לי..אבל בשביל אותו אדם זה מזל עם הוא מצליח למצוא מישהו שיעזור לו לעלות אותם
החיים באמת פשוטים וככה צריך לקחת אותם
זה שבחיים שלכם רע והכל לא נראה טוב ולא מסתדר...זה לא תירוץ להפיל את זה על אחרים-להם אין מושג מה קורה לך בחיים ולך אין מושג מה קורה בחיים שלהם..אז לנסות לתקן את החיים שלנם אפילו בעזרה הכי קטנה שכנראה היא הכי גדולה בשבילו זה כבר תיקון לחיים של אחרים.
היום המאושר בחיי עד עכשיו..ולא עשיתי משהו מטורף.אני הולכת לישון עם חיוך מזה הרבה זמן..אולי אפילו פעם ראשונה...מלא זמן זה לא קרה וכנראה אף פעם.
באמת שאל תסתכלו על בני אדם כאילו הם חריגים,הם לא.מניסיון אישי.
הם חיים,נושמים,אוכלים וכל פעולות המחייה הרגילות הם עושים בדיק כמו כולנו.אבל זה שקשה להם במשהו שלנו קל לא אומר שהם שווים פחות מאיתנו ושהם רעים מאיתנו
לכולנו קשה בחיים,אבל לא תמיד יש מי שיעזור לנו..אז לפחות תעזרו לאחרים
לא בהכרח מישהו שונה או עם מוגבלות כלשהי.פשוט תעזרו לבן אדם שצריך עזרה.זה הכל.
כולנו חריגים..פשוט לא כולנו מראים אתזה
וכולנו צריכים עזרה..אבל לא כולם מבקשים אותה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
