תמיד כשאני הולכת מהעבודה לסנטר אני מרגישה כאילו שיצאתי מבועה. הדרך לשם היא אותה אחת, רחוב אחד ארוך וצר שאני ממש אוהבת כי הוא שקט ואני מרגישה כאילו שאני כל פעם שמה לב לפרט חדש שלא ראיתי קודם. אבל כשאני מגיעה לדיזינגוף פתאום הבועה השקטה מתפוצצת ויש מלא אנשים ורעש וכולם נראים לי מוזרים. המעבר החד הזה תמיד עושה לי רע. אנשים מזהמים את הסביבה רק עם הנוכחות שלהם.
____________________
אני לא יכולה עם כל הטבעונים האלה שמתרבים בזמן האחרון. אני יחסית open minded ומנסה לא לשפוט אנשים (לא תמיד זה הולך אבל העיקר הכוונה). יש אחוז שהוא בסדר והם אנשים רציאונליים אבל יש כאלה שגורמים לי לרצות לצאת לכיכר רבין בשמלת בשר של ליידי גאגא ולצעוק על הזכות שלי להיות קרניבורית גאה.
העיניין הוא, הייתי צמחונית שנה. ראיתי EARTHLINGS ובכיתי שעה ואחר כך החלטתי לשנות הרגלים.
ואז הבנתי שזה לא בשבילי ואני אוהבת פירות ים ועוף ואוכל חלבי ולא עומדת לוותר על זה כי אחרת בשביל מה כל החיים האלה? אז אני יודעת איך רוצחים חיות ואני יודעת מה עושים להם והלוואי וכל הקיצוניים האלה יבינו דבר אחד - יש אנשים שלא אכפת להם. אני יודעת שזה לא תמיד מובן מאליו אבל ככה זה.בשלב זה אני אני חסינה לכל הסרטונים של האפרוחים והפרות המתות, אני לובשת עור, לא אכפת לי "להסתכל לאוכל שלי בעיניים". זה לא עושה לי כלום!
אם בן אדם ירצה להשתנות, הוא ישתנה. אם מישהו ירצה להיות טבעוני, הוא יהיה. לא צריך להשוות בשר לאונס ולדחוף את הדעה שלכם לכל חור.
(ד"א צמחונים ברובם עם נחמד ואותם אני מבינה ואין לי בעיה איתם והם אף פעם לא גורמים לי לחפור בזעם)
____________________
כל בוקר אני נוסעת לעבודה דרך דרום תל אביב. כל בוקר שומעת על הפליטים והמחאות שלהם. כל בוקר מבינה איזה מדינה חסרת עמוד שדרה יש לנו. האם אי פעם יגיע יום שבו אנשים יפעילו פה קצת את השכל? מה נראה לכם שתתנו לאלפי אנשים להסתננן לארץ ולא יקרה כלום?