הכל כבר נגמר
נשכח
זה מרגיש לי כלכך רחוק
כי זה רחוק
אבל אתה עדיין חי לי בזיכרונות, במחשבות, כל יום וזה לא עוזב
אני תוהה מתי זה ישתחרר?
"את יפה מדי מכדי לא להיות מאושרת"
אני מרגישה שאני מתכערת מרוב עצב
שאני נשארת תקועה במקום
אולי אפילו זה לא קשור אליך
מה שקשור אליך זה הכאב לב שיש לי
החוסר הבנה הזו, האם כל זה היה מבוזבז?
האם בכלל לא אהבת אותי? אחרת לא היית נותן לזה להגמר ככה
לא היית נותן לי להשאר עצובה
אתה בטח חושב שאני לא עצובה ושטוב לי, כי אתה רואה תמונות שלי מחייכת עם בחורים חתיכים
כי אתה לא מכיר אותי כלל
אתה לא יודע שזו מגננה
שאני לא יכולה לתת את הלב שלי לאף אחד חוץ ממך
מה עושים כשמאבדים את האהבה של חייכם?
מה עושים כשלא היה לכם טוב ביחד? ועדיין לא מצליחים להרפות מהמחשבות, מהזיכרונות, ממך?
עצוב לי
ואין לי שכטה בכלל
ואני לא יכולה לעשן גם
אני חושבת שאני אמות מרוב עצבות בזמן הקרוב
ואפילו עוד לא התחלתי לדבר על התואר החסר תועלת הזה
במקום המבאס הזה
מה חשבתי לעצמי כשבאתי לפה? רציתי שינוי
רציתי התחלה חדשה
וקיבלתי זין לפנים
עכשיו קשה לי להודות בזה לפני כולכם
אחרי ששיגעתי את כל החברים, את המשפחה, את כולם, שאני חייבת לעזוב את הצפון, חייבת שינוי, חייבת חידוש בחיים האלו
מתביישת להודות שטעיתי? שגיתי
המקום הזה לא בשבילי
לא כיף לי במשחק הזה בכלל
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
