בימים האחרונים לי ולחבר שלי היו הרבה רבים.
האחרון היה הכי נורא. דיברתי איתו במסן עם מצלמה. ואז התחילו לשלוח לי הודעות ידידים וחברים.
עכשיו, חבר שלי שונא כשאני מדברת איתו ועוד אנשים. ואני יודעת את זה, אבל משום מה לא שמתי לב שאני עושה את זה שוב...
אז הוא התעצבן עלי. ואז הבנתי מה עשיתי, הודתי בטעות, התנצלתי. אבל הוא בכל זאת עשה דרמה ונעלם.
אחר כך עוד פעם התנצלתי, אבל זה לא עזר (הוא טען שאני לא באמת מתכוונת לזה =/)....
והוא היה ממש מגעיל אלי, בכיתי כל הלילה ולא ישנתי עד ל-6 בבוקר. ואז גם ליום למחורת יצא לי לבכות בגלל המגעילות שלו ומהקטע הזה... אבל בסופו של דבר השלמנו...
אבל ההרגשה המגעילה נשארה בכל זאת. אחר כך קיבלתי "מידע" על אחד שהייתי מאוהבת בו והוא נשר המטרה שלי (כן , האגו לא נותן לי לותר עליו. זה כבר נימצא עמוק מדי בתת מודע, אני רואה אותו בחלומות שלי).
וגם הדייט שיצאנו אליו הלך גרוע.... וזה הגביר את ההרגשה שלי...
וכל הזמן הזה, מאז הריב ועד היום שקלתי להיפרד ממנו.
דיברתי איתו על זה היום. סיפרתי לו מה אני מרגישה (חוץ מהחלק של הבחור), וירדה לי אבן מהלב.
הקרע שהרגשתי שיש ביניינו נעלם.
אני אוהבת אותו, ואני לא רוצה להיפרד ממנו, אבל אני לא מרגישה שלמה עם זה.
כ"כ הרבה פעמים בכיתי בגללו שאני כבר מתחילה להישבר.
אחד מאלה חייב להתקיים בסופו של דבר:
1. האופצייה הטובה יותר- הוא ישתנה.
2. האופצייה הטובה פחות - אני אפרד ממנו, אתפוס את הנחשק או אמצא מישהו אחר, או בכלל אפרוש לחיים בודדים ושקטים.
3. האופצייה הגרועה מכל- מערכת העצבים שלי תכרוס ויפנו אותי לבית משוגעים.
מחר אנחנו יוצאים.
אני מקווה שיהיה בסדר.
אני מקווה שזה יעבור לי...
אבל מי יודע...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
