היא: "מאיפה אתה במקור?"
אני: "חברון".
היא: "מה, קרית ארבע כאילו?"
אני: "לא, חברון חברון."
היא: "אתה ערבי?"
אין ספק שזו אחת התגובות המשעשעות ביותר שקיבלתי בתגובה להסגרת שם המקום בו גדלתי..
מישהי אחרת אפילו אמרה משהו בסגנון "אתה ערבי? לא שיש לי בעייה עם זה כאילו.."
התגובות של האנשים שמתוודעים לראשונה לכך שגדלתי בחברון הן שונות ומשונות. פעמים מצחיקות, פעמים פוגעות ולפעמים סתם מוזרות.
"אתה לא נראה מחברון".
"מה? יש שם יהודים?!".
"אז איך זה לגדול בחברון?".
"חברון, חברון? בטוח שחברון? אתה לא עובד עלי, נכון?".
"מאיזו שכונה? כן הייתי שם בצבא..".
"הם קיצונים שמה, לא?".
"(מבט חפוז אל עבר קודקודי מוודא שלא מסתתתרת שם כיפה) ו..מה? אתה כאילו...אממ...היית דתי?..אתה דתי?".
אז הנה אני אתמצת את התשובות שלי אחת ולתמיד:
נכון, אני לא נראה מחברון, אבל פעם נראיתי. כן, אני בטוח שאני מחברון, כן, חברון! ברור שיש שם יהודים! איפה אתה חי?! וכן, הם קיצונים שמה.
ואיך זה לגדול בחברון? לא יודע איך לענות על השאלה הזו, אז אני אחזיר בשאלה, איך זה לגדול בתל אביב? אפשר לענות על שאלה כזו במשפט וחצי? אי אפשר!
צריך לגדול בחברון בשביל להבין איך זה לגדול בחברון. וגם אז אתה מסתכל רק על חוויות שלך, בעוד שיכול להיות ואולי אף הגיוני שהשכן שלך חווה דברים אחרים לגמרי.
בכל אופן, אני החלטתי לנסות לכתוב פה בבלוג אירועים, רגשות וחוויות מהילדות שלי בחברון, אני אתאר את הדברים מנקודת מבטי האישית ואני מראש מזהיר ואומר שאולי לא כך באמת נראו הדברים למתבונן מבחוץ, אבל אני יודע את מה שחושי חרטו במוחי וזה מה שאני יכול לספר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
