התאפקתי כל היום לא לפרוץ בבכי מול הפרצוף שלהן..אבל בבית נשברתי סופית..חשבתי שוב צעד צעד על כל מה שעשיתי..ופשוט לא מצאתי מה לא בסדר..מה עשיתי לא בסדר שהכל יצא ככה..
ניסיתי להיות נחמדה אבל כשאנשים תוקפים אותי אני תוקפת את כולם בחזרה..אפילו את האנשים שלא אשמים..
הפעם זה אחרת..ככה זה כשמעבדים חברות..ידידים..ואת 'החברה הכי טובה' שבעצם היא זאת שהסיתה את כולם נגדי ><
אולי באמת עשיתי משהו לא בסדר ולא שמתי לב, היא סיפרה את זה לכולם..ועכשיו כולם תוקפים אותי מכל הצדדים..
נשארו לי אנשים בודדים שאני יכולה להיות איתם..אבל גם להם נמאס ממני..אולי בגלל שאני מתנהגת אליהן רע..
ואולי בגלל שאני בדיכאון כל היום ובעצמי אומרת שאני אופטימית..את מי אני מרמה? רק את עצמי..
קשה להיות אופטימית כשכמעט כל בן אדם שהכרת תוקף אותך..ואני מתגוננת אוטומתית בלי לחשוב..והורסת עוד יותר.
כאילו שמתי את עצמי על הרס עצמי..מעכשיו אני אאבד את כל מה שיש לי..
"נמאס לי ממה כבר -___-
ואני לא מתכוונת להיות צבועה ולהיות חברה שלה כיאלו לא קרה כלום"אני חוזרת עכשיו שוב על כל השיחה מנסה להבין מה קרה פה בעצם..
למרות שכבר ניגבתי את הדמעות הן מבקשות לצאת..אני יודעת שהיא לא תקרא את זה..ואתם (אם יש אתם בכלל) לא מכירים אותה..
אני לא הולכת לדבר על זה אם אחרים..מנסה לשמור את הריב כאילו לעצמי..אבל יותר ויותר אנשים מתחילים להגן עליה..
חברה אחת אמרה שהיא לא שווה אותי..למה מה זה שווה בכלל? אין שווה או לא שווה..היא חברה שלי..
ואם היא הייתה אומרת לי שטות כמו להחליף את תמונת הפרופיל שלי (שבה אני מתנשקת עם חבר שלי) לא הייתי מתעצבנת כל כך...><
אמרתי את זה בצחוק..והיא התעצבנה.. אחרי כשעה היא כתבה לי הודעה דפוקה על זה שנכון -שוב- יש לה חבר וכל מיני כאלה..ושאני הייתי אמורה לפרגן..
הייתי עוד עצבנית מזה שידיד שלי שיקר לי וצחק עלי מאחורי הגב...אז שאלתי אותה מה היא רוצה ממני? -יענו מה זה קשור עכשיו- ברוסית והיא אמרה שהיא לא רוצה כלום..
אז אמרתי לה שתעזוב אותי במילה קצת לא נחמדה ברוסית..ושלא תבינו לא נכון...אני מתצערת באמת על החוסר טאקט שלי..אבל זאת סיבה?
אולי אני לא מבינה...גם בסוף היא ניפרדה ממנו היום ><" הייתי מבינה אם זה בגלל המילים שאמרתי..
אבל בגלל שביקשתי ממנה בצחוק שתחליף תמונה ולא אמרתי שום דבר מעליב באותו זמן של השיחה...? זאת סיבה לריב? אולי...מאיפה לי? אני אף פעם לא אבין אותה...
ויקה התערבה יותר מאוחר..ואמרה שאני אגואיסטית...נכון...אני אגואיסטית..אפשר לחשוב שהיא לא..ממש מתחשבת..
(אני מצטערת...אני ממש לא באה לשפוט אותה.. זה יצא מכאס.. )
היא אמרה שזה שצחקתי על חבר שלה בקניון זה ממש לא יפה..אבל כמובן שצחקתי..וגם דאשה צחקה..וניקול לא נראתה כל כך נעלבת באותו זמן ><
חוץ מזה דאשה תמיד עושה לה את זה למה עכשיו פתאום זה מעליב אותה?
היא אומרת שאני תמיד מתלוננת שאני בודדה ולא מפרגנת.. כשלה רע והיא מתלוננת אני מנסה לעזור לשם שינוי ולא להגיד "הוא לא שווה אותך" או "טוב..O_O" כמו שהיא עושה..
"הוא לא שווה אותך" כבר ממזמן לא עוזר..וההתנהגות האדישה שלה לכל דבר מוציאה אותי מדעתי...אבל אני אוהבת אותה..היא חברה נהדרת גם עם כל החסרונות..
אבל גם זה לא קשור עכשיו...ואני כן מפרגנת לה.. אני גם יכולתי ללכת לה באמצע שהיא בחרה מתנה לחבר שלה ולא לעזור (כי איחרתי הביתה)..אבל לא עשיתי את זה..
היא אפילו בחרה את המתנה שאמרתי לה.. פתאום עולה בי הרגשה שהיא הייתה החברה הכי טובה שלי רק כשזה התאים לה..כשלא אז היא הלכה למישהי אחרת..כמו סיגלית..><
אני ודאשה, חברות טובות (לפי דעתי) תמיד ניסינו להיות הכי קרובות אליה..לא לאף אחת אחרת..אבל לא ראינו את זה מצידה..וחבל...
אף פעם לא באמת הבנו למה..אולי כי אנחנו שונות ממנה...לא יודעת..
כמה שזה כואב לי לראות את תמונת הפרופיל שלה עדיין...עכשיו היא שונה..אבל עדיין מכאיב לי..אני מרגישה שאיבדתי משהו שהוא יקר לי מאוד...
יש לי שני פחדים הכי גדולים..אחד מהם הוא לפחד מהמוות..(אני מפחדת שכשאני אחליט שזה זמני למות אז אני אשתפן בסוף) והפחד האחר זה לאבד משהו שיקר לי.
לא חפץ כמו גיטרה (למרות שאני אהיה די עצובה אם אני אאבד אותה ^^") אלא משהו יותר כמו בן אדם..כמו ניקול..
הגעתי למסקנה..שמהאנשים המועטים שנשארו לי..ואני יכולה לדבר איתם..לא דיברתי..כל מי שאמרתי לה שרבתי איתה..והם אמרו שזה יעבור..אבל ככל שהזמן עובר..זה רק מגביר..
יותר ויותר אנשים נגדי..אני מרגישה כל כך לא קשורה לכיתה הזאת יותר.. אני מרגישה שכל החברות שלי שהסתובבתי איתן..יתרחקו ממני..ואני אשאר לבד..
והחיוך המזוייף גורם לי לכולי להרגיש מזוייפת..צבועה. צביעות זאת תכונה שנואה עלי במיוחד..להרגיש שאת כזאת...צוחקת כדי להראות להן שלא אכפת לך...
על מי אני עובדת..צחקתי, צחקתי אבל בסוף היום ישבתי כמו איזה 'אימו' והסתכלתי עליהן עוברות אפילו בלי להסתכל עלי...כולן היו שם..דאשה,מריה,סיגלית,ויקה,ניקול..
אני לא אומרת שעכשיו אין לי חברות..יש לי...בכיתה? 2..3..באמת טובות? 1..2 בלחץ..פעם זה היה יותר מחצי מהבנות בכיתה..טוב פעם זה פעם.
היום עבר בסדר...אני לא אגיד שמזעזע לגמרי..הגעתי לבצפר בחיוך מאולץ מאוד וחיבקתי כל חברה שעדיין מדברת איתי..ואת הידידים כמובן...עברתי כמעט בכל הכיתות..
נכנסתי לכיתה..היו יחסית הרבה מאחרים..אבל דניאל לא הגיע...אחרי חצי שיעור..אני רואה את הדלת נפתחת..והוא מציץ מהדלת ואז נכנס..הוא האחרון שהיה חסר..
וואו..זה היה כמו בסרטים...זה כמעט גרם לי לחייך לשנייה..אבל אז כשראיתי את ניקול..החיוך ירד...ככה כל היום.. בודדה יותר מזה אף פעם לא הרגשתי..אפילו ביסודי...
אני לא מבינה למה זה עיצבן אותה...כולם אומרים לי שזה לא יפה.. ואני לא מבינה מה מעליב בזה? אולי מישהו יסביר? אולי היא לשם שינוי תסביר...
כינוי:
Anka Sexy Cookie Meow
בבלוג זה
בכל הבלוגים
