Teenage dream

שלום כולם,

תודה רבה על התגובות החמות שלכם,הן מאוד מעודדות ונותנות הרבה מוטבציה להמשיך לכתוב ולעדכן -אז פשוט תודה.

אז הינה היום הזה הגיע,ה31.8...סוף החופש הגדול,את האמת היה לי חופש טוב, איני יכולה להגיד שהוא היה מעולה,

אבל הוא גם מאוד רחוק מגרוע. בסך הכל השלמתי שעות שינה מאוד יקרות לי ושחסרו לי מאוד במשך כל ה10 חודשים שכן לומדים,

יצאתי עם חברות לקולנוע וגם הכרתי הרבה אנשים חדשים ומענינים שאני מקווה לשמור איתם על קשר.

בסך הכל די נהנתי למרות שלא טסתי לאנשהו,לא נסעתי לטיולים ברחבי הארץ...אבל גם אפשר להסתדר בלי זה מצויין,לא?

את האמת,אני לא ממש בן אדם של יציאות. אני לא אוהבת מסיבות,מקומות עם יותר מידי רעש בכלל לא עושים לי את זה.

אני פשוט לא מוצאת את מקומי שם,כמובן שאני כן בן אדם שאוהב להנות ויכול להתפרע,לרקוד עד אור הבוקר ומה רק לא...אבל אחר כך אני מרגישה שכל זה היה טעות,כן אני ערה לזה שזה לא ככה בעצם, אבל זו הרגשתי לא משהו כמו מחשבה שאני יכולה לשנות או להחליף תוך שניות ספורות.

בכל מיקרה נחזור לנושא שבאמת התחלתי לכתוב איתו את הפוסט, אני יודעת שזהו מחר אני כבר לא אלך לישון לפנות בוקר ואתעורר רק בצהוריים -אלה לקום ב7 בבוקר כמו ילדים טובים ולככת לבית הספר,אני יודעת שכבר לא אוהב לרבוץ ולהתבטל לי רוב שעות היום מול מסך המחשב אלה אצטרך לשבת על כיסא הפלסטיק (הלא נוח במיוחד) ולהקשיב למורה.

בעיקרון,אפשר קצת לשמוח שכן חוזרים לשגרה כי בכל זאת זה חשוב ללמוד,להשקיע,זה העתיד שלנו.

וכמו כל שנה גם השנה הזו אני מתכוונת לתת מעצמי את המירב ולהשקיע ולהתמיד מאוד בלימודים ולהשיג את התוצאות שאני רוצה ויכולה,אז שיהיה לי בהצלחה בשנת הלימודים תשע"א וכמובן,לכולכם קוראי הנכבדים!

מחר ה1.9 ידרוש מימני להיות יותר מידי חייכנית ונלהבת לפגוש את כל חברי בכיתה ובשכבה,ואם לומר את האמת אני לא כל- כך התגעגעתי עליהם,לא מצאתי שם עדין את האוזן הקשבת שלי,את החברה הטובה שתתמוך בי ותהיה לצידי כשבאמת אזדקק לה ולא אחת שתהיה צבועה אלי,שקרנית ובאופן כללי- מגעילה.

אני מקווה שזה כן משהו בסופו של דבר יגיע (ולא מאוחר מידי),ואולי אני אפילו מאמינה שזה יקרה כי הכל בחיים זה עיניין של זמן.

חוץ מפתיחת שנת הלימודים שתתקיים מחר,הראישון לספטמבר השנה הוא גם יום שבעצם כן אתרגש בו,

כי סבתא שלי מצד אמא מגיעה לארץ. היא הייתה פה כבר פעם אבל עוד לפני שאיפלו עליתי לכיתה א' ומאז עברו מספר שנים טובות.

ועכשיו היא שוב מגיע וב1.9 היא עולה על המטוס. את האמת הגיבורה בכל הסיפור הזה זו אמא שלי האהובה שלי,

לסבתא שלי יש לפעמים התמוטטות עצבים והיא גם יכולה לשנות מצבי רוח ואפילו גישה תוך 5 דקות,וזה משהו שאמא שלי למדה להתמודד איתו, וזה לא היה קל בכלל. וגם סבתא שלי כשהיא הייתה פה בפעם הראישונה היא ממש לא אהבה את הארץ היא תמיד רצתה לחזור וכו' ולאמא שלי לקח המון זמן לשכנע אותה לשנות לפחות קצת את הגישה שלה לגבי ישראל(שלדעתי למרות המצב הביטחוני המתוח היא ארץ נפלאה!) ולהתחיל ב"מסע" שלה לטוס לפה.וזה לא היה קל בכלל,כי את הדרכון שלה היא פשוט קרעה פעם,וזה משהו שממש סיבך את העיניים אבל גם היא בידיוק כמו אמא שלי יצא בסיפור הזה גיבורה כן ,כן -למרות הכל,כ זה ממש לא היה קל עברוה ודרש מימנה המון סבלנות וקור רוח.

ואני פשוט כבר מצפה לפגוש אותה,אבל זה יהיה קצת מוזר,בטוח. כי היא ראתה אותי פעם אחרונה כשעוד אפילו לא עליתי לכיהת א'... כשהדבר הכי גדול שעיניין אותי אז אולי היה חוברת צביעה ובובות בארץ הלא פרופורציונליות בעליל-משהוא שכל ילדה סבירה ורגילה עיניין כשרק סיימה את תקופת הגן התמימה. ועכשיו,זה השתנה,פתאום אותה ילדה כבר  לובשת חזיות,כבר יודעת לקרוא ולכתוב היטב,כבר מתאפרת,יוצאת עם חברות...אני לא יודעת אפילו עד כמה היא תזהה אותי,למרות שכמובן שהיא כן כי בכל זאת לא שעברתי שינוי יותר מדי גדול עדין אותן העניים,צבע השיער הבלונדיני הזהוב,אבל עדין התבגרתי,התשנתי וזו משאני.

ונסיים את הפוסט הזה עם משהו יותר קליל ונחמד וזה גמר הישרדות,

גם אני כמו רבים אחרים אתמול בחל מהשעה 21.00 עד לכמעט 00.00 ישבתי דבוקה למסך הטלויזיה וצפיתי בגמר,

את האמת הוא לא יותר מידי ריגש אותי ולהראות לנו "סרט" של הגמר בעצם שנערך באי לא היה רעיון ממש מוצלח,לפחות מנקודת המבט שלי.לדעתי כל השלישיה הזו לא הייתה יותר מידי ראויה כי שרון כמו שנאמר אין לי מושג איך היא הגיעה לשם היא פשוט נחתה שם במקרה,עידן קפון מצד אחד הערכתי מאוד את המשחק שלו כי הוא שיחק את המשחק אבל הוא קצת הגזים ויותר מידי התלהב והתגאה בשקרים  והמזימות שלו משהו שלא צריך כל כך להשוויץ בו ובטח לא מול האנשים ששילמו על זה את המחיר,ובשבקין למרות שהאו בהחלט מכל השלישיה הזו הכי מגיע לו הוא לא ממש ידע לשחק את המשחק בכל מיקרה חוץ ממהלכים בודדים בלבד אבל כמו שדן מנו אמר צריך שפעם יהיה לנו שורד אחרון שהוא דווקא כן עם ערכים,עם בסיסי חברות מאוד טובים ובכלל אדם טוב עם אמונה גדולה בלב.

בכל מיקרה המון מזל טוב לבשבקין!

אז זהו,סיומו של הפוסט הזה,

שוב תודה והמון בהצלחה בשנת הלימודים הקרובה (מאוד מאוד)!

להתראות והמשך שבוע מקסים,

אנוליה

שלום כולם,

כאן אנוליה חשוב לי לציין שזה לא שמי האמיתי,

 זה שם בדוי שאני מאוד אוהבת,אבל בעצם הוא לא כ"כ רחוק משמי האמיתי.

אז זה הבלוג החדש שלי,יש לי בישרא בלוג עוד בלוג שאני מנהלת אותו  -ממש בימים האלו.

 זה אולי בלוג חדש אבל,אני ותיקה בישרא-בלוג,ולכן אאחל לו מזל טוב על יום ההולדת ה-9 שהיה לו לפני מספר ימים בודדים.

הפוסט הזה הוא רק הכרות קטנה כמו שאתם רואים,אני לא ממש טובה בהתחלות ובטח לא של בלוגים אנונימים,

כי בבלוגים הקודמים שלי הצגתי את עצמי באופן חופשי חלוטין עם תמונות,שמי האמיתי ואפילו הפייסבוק.

והפעם פשוט החלטתי שאני חייבת בלוג שבו אני בכל ה100% לא צריכה לדפוק חשבון,

בעצם כמובן הבלוג הוא הבמה הפרטית של כולנו וזכותנו לפרסם ולכתוב שם כרצוננו,אבל בואו נודה שכשיש תמונות שלנו והזהות המלאה והאמיתית שלנו זה עדין קצת מקשה להיפתח באופן מושלם ולפרוק הכל.

ובכך אני אסיים את החפירה הקטנה הזו,

אז תגידו לי לתהחדש והמון בהצלחה וכמובן תצפו לעידכון שלי בקרוב :)

להתראות,

אנוליה