הדקה ה-90.
יון עצר בצד.
"אז.." יון
אמר. "נפרדים" השלמתי.
"כן.." הוא
אמר שמעתי בנימת קולו שהוא עצוב "נפגשים מחר?" הוא שאל. "אממ.. אם
אתה כלכך מתעקש” אמרתי באי-ודאות טוטאלית "היום אני נפגשת עם אנה..
אוסטין" הסברתי. "אני יודע שמעתי"
הוא אמר וחייך אלי. הבטתי לו בעיניים.. ממש רציתי לנשק אותו. לא אסור
לי! הרגשתי כאילו אני מכירה אותו יותר מיומים וקצת, משהו כמו שנים!
הרגשתי שאני מכירה אותו הרבה יותר מידי זמן. אנחנו מכירים הרבה זמן-אבל בעצם ממש
לא!
יון יצא מהאוטו ועבר
לצד שלי ממסביב ופתח לי את הדלת "Wants to go out"
הוא אמר.
נחלצתי החוצה
מהמכונית. עמדנו ממש קרוב. הוא רוצה לנשק אותי?
שאלתי את עצמי זה רגע כל כך מושלם
חשבתי. יון פתח את הפה לדבר.. ולא אמר אף מילה בסוף. נשמתי עמוק ... נרגעתי -יחסית
לקרבה שלו אלי לא הרגשתי לחוצה בכלל והייתי אמורה להילחץ שנער כזה חתיך. עומד
ממש קרוב אלי ומביט בי ישר בעיניים ואני בו והוא מתקרב. הרגשתי שאני נשענת על
המכונית והוא רוכן לכיווני- לשפתיים שלי. החלקתי בין זרועותיו ויצאתי מהן החוצה
"אני לא מכירה אותך" פלטתי והבטתי בו "לא מספיק כדי שנתנשק!"
הסברתי הוא הביט בי די המום. איך היא דוחה אותי..??משחקת
אותה קשה להסגה הוא אמר. לא הוא לא אמר עכשיו אני בטוחה הוא
חשב, החלום ההוא מאתמול שאני שומעת מחשבות מתגשם- לא הוא לא! הבטתי בו ישירות!
ראיתי את כל פניו בברור-ובכל זאת שמעתי אותו ולא ראיתי אותו פותח או מזיז
את הפה שלו הוא רק הביט בי! זה לא אמיתי
חשבתי. מצמצתי להטיב לראות. אבל לא זה לא עזר הוא עדיין דיבר "Yon plz. Stop it!"ביקשתי
והחזקתי את הראש שלי ומעדתי לכיוון הספסל הקרוב. הוא מיד שם לב ובא אחרי "מה
קרה?" הוא שאל בתמימות והביט בי.
"אני חשבתי
שחלמתי את זה! קיוותיי".
"מה חלמת..?"
הוא ניסה להבין. ואז שררה לה שתיקה. "אתה.. אתה גם יכול!" אמרתי..
"אתה מכשף..?" שאלתי "תספרי לי מה חלמת?" הוא שיחק אותה לא
יודע על מה אני מדברת, מה הוא רוצה להוציא אותי מפגרת או משהו כזה? יהונתן נעל את המכונית וחזר לשבת לידי. הבטתי
בבית שלי -ראיתי את אח שלי מביט בי, מישהו הביט בי מהחלון של החדר שלו. המישהו היה
גבוהה מידי להיות אח שלי. "אנה" יון הסיח את דעתי מהאיש המוזר בחלון
חדרו של אחי, שעד עכשיו די התמקדתי בו.
"מה?" החזרתי
את מבטי לכיוון יהונתן ומזווית העין ראיתי את המכונית המגניבה שלו.
"תספרי לי...
אני מבקש" אמר והביט בי. ושוב הסמקתי. הילד הבלונדיני שטני עם השער שגולש על
הפנים ולמאחורי האוזניים אימו כזה.. חם למדי. חייכתי "אני זוכרת.." אמרתי
"ששמעתי אותך מדבר עם מייקל.. לא רגע" אמרתי. "כן.. אני יודע.."
יון אמר "דיברתי איתו היום" הוא ממש התכחש למה שקרה אתמול להכל!
"יון, תגיד אתה
לא זוכר?" התאפסתי.
"זוכר מה?"
הוא שיחק אותה תמים שוב.
"את אתמול, אותך
אצלי בבית מספר לי כל מיני דברים... אבקות..?" ניסיתי להזכיר לו וכבר התחלתי
להאמין שבאמת חלמתי את זה. ועדיין היתה לי הרגשה שהוא משקר לי. מה שקרה עם מייקל
היה אמיתי. אני בטוחה בזה!
"אני לא מבין
אותך" יון אמר וניסה להתחמק מהנושא "טוב, את מרגישה טוב לחזור
הביתה?" הוא החליף נושא.
יון הביט בי, הוא היה
תמים לא כמו שציפיתי שיהיה. הוא היה רגיל לגמרי. "מה אתה עושה ממני
צחוק?" צעקתי. וקמתי ממקומי. יון קם אחרי אוחז בי חזק שומר שלא אאבד שיווי
משקל.
"מייקל ערפד" לחשתי לו באוזן מנסה לגרום לאסימון שלו ליפול ולחשוב שאני
משוגעת ולברוח למקום הכי רחוק ממני. במקום זאת הוא פשוט הביט בי ואחז בי. חיפש
משהו עם העיניים -מה הוא חיפש! הוא עבר על כולי. וכל הסיטואציה הייתה
שאנחנו עומדים והוא מביט בי ואני מתקשה להאמין שחלמתי הכול! אבל הכול היה כל כך
מוחשי ואמיתי. הוא סרק את כולי "אבל.." הוא לחש "זה.." הוא
המשיך.
"מה?" שאלתי.
לפתע הרגשתי הרגשה
מוזר מתוכי. הרגשה חמה.
פרומו:
מה קרה לאנה?
למה יון מתנהג ככה? האם היא חלמה את הכל או שיש חלק אמיתי? .. מה אמיתי ומה לא?
>> הכל תגלו בפרק הבא. שיצא ב9.9.2011.
חכו בסבלנות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נוקו קאט