החדר היה חשוך, והואר
רק מהאור שחדר דרך התריסים שהיו פתוחים מעט.. זה הספיק להאיר את רוב החדר- הקטן
שלו.
ראיתי שם משהו. דמות
-זרה מוכרת ממש מוכרת. לא זיהיתי אותה. אוי גאד!
אנה חשבה
זה אח
שלך?
היא שאלה בתודעה.. שלא ישמע אותנו בחדר. יכולתי להישבע שהיא לא באמת שואלת אותי
שאלה כזו! אם זה היה אח שלי-הוא לא היה מפיץ כזו עוצמה ממנו.
היה
שם נער הוא עמד עם הפנים לכיוון החלון והביט מבעדו.. על מה? לא הבנתי. ואיך הוא
בכלל נכנס לפה??! הדמות לבשה בגדים שחורים והשער שלה היה בהיר כמו שלי, הדמות
ממאחור הייתה גבוהה מידי להיות אח שלי, אבל הוא היה כל כך דומה לו חיצונית. השער
ממאחור היה אותו הדבר בדיוק. לא.. לא נראה ליאמרתי. אנה תפסה לי ביד בחוזקה והרגשתי את פעימות ליבה המהירות שלא הרפו לרגע- היא
הייתה די בלחץ מהיצור הזה. האמת שגם אני. מעולם לא נתקלתי בזה לפני.
יותר מידי ליום אחד.
הדמות הבחינה בנו-
חשתי את זה וגם אנה חשה היא הידקה את הלחץ על פרק כף היד שלי.. תרפי מעט זה כואבשידרתי לה במחשבה. סליחה ..אבל הוא הבחין בנוהיא חשבה. כל כך מוזר
לי לתקשר במחשבה עם אחרים. הוא הסתובב לכיווננו. קפאתי במקום.
זה היה די ברור -שזה לא
אח שלי. היה לדמות עיניים אדומות וניבים -זה גם לא מכשף, זה היה ..ערפד ערפד! אנה אמרה. האופציה הראשונה שעלתה לי בראש היתה:
מייקל.
היא ממש עמדה קפואה
אל מול הדמות שהביטה בנו בזעם. לא ראיתי את הפנים של הדמות מלבד עיניו הבוהקות
והניבים הזוהרים באור שבצבץ דרך התריסים. הדמות התקדמה לכיווננו.
הוא בהה בי. אני
בהיתי בו מתוך הפחד שהיה בי, פחדתי שהוא יבוא ויתקוף אותי משומה ..שיעשה משהו לאנה
או לי! פחדתי באמת. מעולם לא פחדתי כך לפני והעוצמה שפעמה ממנו, הייתה כל כך חזקה
שהיא פשוט הקפיא אותנו.
רעדתי כמעט. הוא
התקדם לכיוונו בצעדים איטיים "מה אתה?" שאלתי בקול לפתע. הוא הביט בי-
זה היה הוא נכון? לרגע קט אחד הייתה לי תקווה שאולי זה היא ולא הוא ויש בה רגש..
וזה לא היה כל כך נכון.. הוא הביט בנו והמשיך לצעוד לכיווננו.
אנה..
תזהרי.. אם הוא נושך אותך -הכוחות שלך מנוטרלים היא שידרה לי במקרה הטוב!היא הוסיפה מיד במקרה הרע? שאלתי
במהירות את הופכת לערפד.. חיה או מתה..! לא נשארתי
לבדוק אנהאמרה ופסעה לאחור. הערפד היה כבר מטרים בודדים מאתנו והדלת
מאחורינו הייתה סגורה -לעזאזל. למה?
טוב על
החיים ועל המוות
שמעתי מחשבה של מישהו מוכר @)*&^#*)&% מייקל הופיע משום מקום "מייקל!"
אמרתי בנחת "את בסדר?" הוא שאל ונגע לי בכתפיים –הוא היה גבוהה ממני רק
בכמה סנטימטרים.
"מה הוא עושה
כאן?" אנה שאלה.. "ומה עובר ביניכם?!" המשיכה.
מייקל הביט בי לשניה
שנמשכה כנצח והרגשתי תחושות מוזרות חדשות-מוכרות. חייכתי אליו והוא אלי.
זה היה רגע ממש כמו
בסרטים, הבן מופיע משום מקום ומציל את הבת והוא סם עליה יד ומביט בה בחיוך קל.
אהבתי את הרומנטיות
של מייקל. "טוב" הוא אמר, והסתובב לכיוון הערפד השני. הם דיברו בשפה
אחרת. אולי בשפת הערפדים –אם קיימת.
הם רבו.. כי ראיתי
שהערפד השני די התנגד. מייקל מעד עם הערפד השני לכיוון החלון.
"תזהר חלון!"
צעקתי.
את! שמעתי את הערפד שולח לי
מחשבה. קפאתי במקום
הפרומו: רוצים לדעת מה רצה
הערפד מאנה? מה יקרה עם מייקל וערפד המסתורי? ולדעת באיזה שפה הם מדברים!? חכו
לפרק הבא שפורסם ב 26.10.11 .
-אני פשוט לא יהיה באזור כדי לעדכן כל החג. אז אחרי המבחן בביולוגיה אני יפרסם פרק נוסף. עד אז ; תהנו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נוקו קאט
