"מה...עשית?"
שאלתי את אנה במהירות. "פתחתי את החלון שיפלו וימותו שניהם" אנה ענתה נסערת.
"מה?.. מה נסגר
איתך!?" שאלתי. "מי הילד?" אנה שאלה.. "מי? מייקל" שאלתי
במהירות והצבעתי לכיוונו. "כן" היא ענתה "זה ידיד שלי!" כמעט אמרתי חבר.
"ידיד , הוא נגע בך וזה ניראה כמו אונס.. שמת לב איך הגבת?! אן את מכירה אותו
בכלל?" אנה הטילה ספק. "כן!" צעקתי. ולפני שהספקתי להגיב יותר מידי
ראיתי את [סוג של] הצללית שלהם קופצת מהחלון החוצה. [מכירים את זה שאתם רואים משהו
בזווית העין אבל לא ממש רואים. אז ככה זה היה.. לא ממש קלטתי מה קפץ אבל הם נעלמו
אז זה כנראה הם].
פאק , זה כל מה שהיה לי לומר לה. שתלך לעזאזל.. מה יש לה.. מה
אונס בזה.. ואיך באמת הגבתי .
הרהרתי הדבר הבא ששמעתי היה קול צעקה.
"מה!?"
שאלתי "Ho no.." הוספתי. פחדתי מהמחשבה על של מי היתה
הצעקה ולמה.
לא רציתי שהכמעט חבר
שלי ימות בגלל טעות מפגרת של חברה שלי. שאני כבר לא בטוחה אם היא חברה שלי! .. מה
שבטוח אני עצבנית וזה לא יגמר בטוב.
"נלך לחדר..?"
אנה לא נראתה מודאגת כלל ולהפיך כאילו הוסר לה אבן מהלב "מה לא בסדר
איתך" תקפתי אותה מילולית ברגע שנכנסנו לחדרי. "א-אנה..אנ-אני מצטערת..
אני לא יודעת מה עבר לי בראש! "הודתה "ויון אמר שהוא בא".
לא הגבתי, לא אכפת לי
כרגע מאף אחד מלבד מייקל! "לעזאזל"
קיללתי. "למה הוא בא?" שאלתי ושמעתי את אח שלי עולה במדרגות בכבדות
"מה קרה?" שאלתי אותו כשחלף ליד החדר שלי בדרכו לחדרו. הוא לא ענה
"סתם יום ארוך" אמר לבסוף לאחר שדלת חדרו נטרקה אחריו. "טוב אני
הולכת עם חברה לקניות ..ביי" הודעתי לו ויצאתי מהחדר.. יון שהספיק להכנס מהחלון
לבית שלי התגנב החוצה.. דילג בין החדרים וירד במדרגות אתה לא יכול לבוא סתם כך, תודיע לפחות דקה מראש אמרתי
לו בתודעה.
"But I have to talk with you. An" יון תפס לי ביד ומשך אותי לחדר
השירותים בבית שלי. "אן.גם אתה, ולשירותים?! "מצאת לך מקום
לדבר" מלמלתי. "אה.. sorry באמת לא שמתי לב" יון אמר בתמימות הרגילה לו
וסגר את הדלת. "כן..איד-" אמרתי ולא הספקתי לסיים את המילה ושפתיו נגעו
בשלי. הייתי בהלם. קפאתי במקום – איך לומר. והוא התרחק ממני. "אני.. love you
"יון אמר.
לאא הוא לא יכול
לאהוב אותי ולנשק אותי סתם כך! אני בכלל מאוהבת במישהו אחר, נראלי. יון הוא סתם..
יון.
לא ידעתי מה לומר.
"לא.." מלמלתי. יון
הניד בראשו לשאלה. "לא, אני לא יכולה להיות איתך" אמרתי לבסוף.
יון הביט בי. החיוך
שהיה על פניו נמחק והפך לשפתיים מדברות.
"Haa… ok.. so,and I should know how to respond to this. ?" הוא מלמל משהו במהירות. פחדתי ממה
שיאמר עכשיו חסר לי שמייקל יגלה את זה. את הרגע הזה שלנו. "את.. נו תני לי צ'אנס plz "
יון אמר וחייך שוב.
נאנחתי.
"מה את נאנחת
חייך קלים! – or not.." הוא נזכר. "רגע.. איך? אתה.."
שאלתי. "יכול?" הוא השלים אותי. "כן" אישרתי. "כי אני
יודע מה הולך לקרות ואני החלטתי לקחת אותך לפניו" יון אמר. "אתה רואה את
העתיד?" שאלתי. "יותר בכיוון של חולם על העתיד.. וYes
it's some kind of see the future"
יון הסביר. "אז אתה יודע שאני אוהבת את מייקל" פלטתי. הייתה שתיקה קצרה
"ולא אותך" מפגרת!! קללתי את עצמי. "You're.." יון אמר בטעות
"לא
משנה" המשיך. "מה?" לחשתי ואחזתי בכתפיו ונענעתי אותו כדי לשכנע
אותו לומר לי. "NO!" הוא אמר בכל זאת.
אחרי שניסיתי לשכנעו
לספר לי הוא פתח את הדלת ודיבר על משהו אחר.. כאילו שכח.
פרומו: מה יון רצה
לומר לאנה? האם יהיה ביניהם משהו? או שזה יגמר באי- דיבור? מעניין אתכם. תבואו
לבקר ולקרוא את הפרק הבא שיפורסם בחמישי ה1.12.11
חזרתי מטיול שנתי והוא היה בין הכי טובים שהיו לי! היה כיף ומגניב!
והכי חשוב [בין היתר]למדתי מילים חדשות באנגלית :) XDDD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נוקו קאט