חשבתי שיותר מ9 שנים מספיקות לך בשביל להכיר בנאדם לעומק..מסתבר שלא..
מסתבר שהבנאדם שגדלתי,התבגרתי וחוויתי איתה כלכך הרבה דברים "לא מכירה אוותך בכלל" ואיך זה שדווקא עכשיו שאני הכי צריכה אותה שאני כלכך פוחדת להשאר לבד בלי אפאחד מסביבי בלי מישו שיתמוך בי בצורה עיוורת דווקא עכשיו אנחנו לא מפסיקים להתנגש ולריב על כל שטות..
כן אני מודה,אני לא קדושה..נולדתי דפוקה קשה לי להוריד את כל החומות ברזל הענקיות שהצבתי קשה לי לספר והיפתח באותה הדרך שלה, וכן קשה לי להבין אותה לפעמים כי הצורת מחשבה שלנו שונה וכן אני בורחת וקשה לי להתמודד עם דברים..
אבל אז מה?
היא לא אמורה להיות פה בשבילי לא משנה מה?
כל מילה שטותית שלה פוגעת לי ישר בלב ..כי ספגתי מספיק בחים מהבאדם שאמור להיות הכי קרוב אליי והיא יודעת את זה..
ואני לא רוצה לאבד אותה..את החברה הכי טובה שלי...אבל צחוק הגורל אני בעצם זאת שמרחיקה אותנו..
לילה טוב♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
living a teenage dream