Earthquake.

אני באמת אשמח לביקורת.

אני כבר לא זוכרת את הפעם האחרונה שמישהו עבר בעיירה הישנונית הזאת קודם. בעצם, לפני בערך שנתיים בחור עם שיער שחור ומעיל עור עבר פה בדרך למקסיקו.הוא ברח מפה אחרי בערך חמש דקות של ניסיונות נואשים להבין מה מסתתר מתחת למבטא הדרומי והשפם של ראש המועצה העירונית, שכמו שאתם יכולים לנחש, כל כך התלהב מביקור של זר בסילברטאון שהוא ממש רץ מהצד השני של הגבעה בשביל להציע לו מקום להעביר את הלילה לפני שהוא ממשיך במסע שלו.

מר ריצ'רדס אף פעם לא היה בן אדם משכנע, או מושך. בכלל, הייתה לו הילה פתטית, כזו שגורמת לך לשמוח ולצהול במחשבה שהחיים שלך נפלאים. זה בוודאי מייגע לנסות ולנהל את העיירה חשוכת האל הזו. כל עקרות הבית שברחו מהערים הגדולות שלהן בשנות ה80 בגלל שהבעלים שלהן בגדו בהן מצאו בעיירה הזו משהו מרפא וחמים, והאינדיאנים השיכורים דואגים שיהיה להן כאן נעים, כי בסופו של יום השמורת טבע כביכול הזאת תחשב כעיירת רפאים אם לא הן. אה, והסקס לא רע.

הוותיקים אנחנו קוראים להם. אתם יודעים, ככה בשקט, כשאנחנו לא בבית ומחויבים לקרוא להם אבא. אולי אני גורמת לעיירה הזו להישמע יותר רעה ממה שהיא באמת, אבל זה לא בדיוק מרכז תיירות.

כנראה בגלל זה כשארץ' הגיע לפה על האופנוע הרועש הזה שלו כולם כל כך התלהבו. אני לא ממש יודעת מה הסיפור שלו, בעיקר בגלל שלא שמתי לב אליו יותר מידי עד עכשיו. זה נשמע משוגע, לא להשים לב אליו כשכל תושבי העיירה רועשים וגועשים בגללו. רק שמעתי שיש נער שעבר לפה עם אבא שלו, והם מניו יורק. לא התעמקתי בזה יותר מידי.