במקום שהרצאיונל והרגש נפגשים

אתם לא מכירים אותי, וסביר להניח שאף פעם לא תכירו. אני יכול להיות הנער עם השיער השטני והבגדים השחורים שעבר מולכם היום ברחוב, בדיוק כשהייתם בדרך חזרה הבייתה מההעבודה או מהלימודים. או שאולי אני יכול להיות אותו חבר שלכם מהעבודה זה שכל הזמן גדוש באנרגיות וצוחק ומצחיק את כולם. אתם לא תכירו אותי גם אז. לא, לא בגלל שאני לא רוצה, אלא בגלל שלאנשים נוח לשים תווית לפי הרושם הראשוני שהם מקבלים מאותו אדם. הרבה מאד אנשים חושבים שהם יודעים מי אני ומכירים אותי אך בפועל ההפך הוא הנכון, אני לא מתיימר להיות מישהו או משהו חשוב חלילה, אני מתיימר להיות משהו אחר ממה שאתם חושבים ויודעים.

תמיד תייגתם אותי בתור הילד הקטן, בתור הג'וקר של אותה קבוצה שבה הייתי , אף פעם לא חשבתם או הנחתם אפילו לרגע שמעבר לבדיחות ביומיום ולשיחות השטחיות משהו יש בנאדם מולכם. תמיד חשבתם עליי בתור הג'וקר, אף פעם לא באמת ניסיתם להכיר אותי. זה קצת עצוב ואירוני שאפילו נקשרתי אליכם בהתחלה. כמה שהעולם מצחיק. אתם מתרחקים ממני מעצם היותי קצת מוזר, אתם מציינים בפניי את העובדות האלה מבלי לחשוב על איך שאני אמור להרגיש. אתם עוד שאולים אותי בספק עצבים ספק לעג: " מה אתה רוצה מהחיים שלי?!". אני לא מי שאתם רואים. אני לא סתם ילד בן 21, אני לא אלעד, או יואב או גו'קר ולא שפן שתוכלו להוציא מהכובע. יש לי שם, ויש לי הרבה רבדים ושכבות באישיות שלי. למשל, אני עשוי להיראות לכם נורא שטחי בעוד שמבפנים אני הבנאדם הכי עמוק ופחות רדוד שיכול להיות. אני כועס על עצמי שוויתרתי לעצמי היום ושהתחררתי מהקורס מוקדם יותר, אבל אתם יודעים משהו - מחר יום חדש וימים חדשים הם ימים נקיים וחלקים. מחר הולך להיות טוב יותר- רק בגלל שאני לא נשאב לרגשות השלישליים שבכל כוחם מנסים למשוך אותי אל הרצפה. רק בגלל שאני סוף סוף נלחם.

אתם לא מכירים אותי - אבל לי מספיק רק מבט אחד עליכם ואני יודע הכל. סביר להניח שגם אף פעם לא תכירו ותדעו מי אני באמת.