פאק. פאק פאק פאק.

הרגע הבנתי...

נראלי...

שאני נמשכת לטיפוסים דומים לאבא שלי.

ההורים שלי נפדו כשהייתי בת 5 או משהו בסגנון, ואז אני כמעת לא רואה אותו.

הם נפרדו בגלל שהוא היה בדכאון בלי יציאה...

ועכשיו, מי שאני רוצה הוא לרוב טיפוס דכאוני, נוטה לאלכוהול, אומנותי באופן כלשהו, ספרותי, עמוק, מדהים כזה עם סיפור מאחוריו...

וזה תמיד היה בסדר.. אבל אז חשבתי על זה...

אבא שלי דכאוני. היו לו בעיות עם אלכוהול. הוא סופר, לפעמים כותב סיפורים ציניים על החיים ולפעמים דברים עמוקים ומדהימים.

סעמק... אולי הגירושים של המשפחה שלי השפיעו אליי אחרי הכול?

אבל אבא שלי... כל כך לא... לא יודעת, אין לי קשר איתו, ואני גם לא רוצה.

לא יודעת.

פאק איט.

ובחדשות אחרות... מה עושים כשסגירת בעגל מתבררת להיות פתיחה שלה?

לא יודעת. נראלי שזה לטובה. או שלא.

אינסומניה...

ביי.