זה יהיה פוסט קצר כי אין לי ממש מוזה לכתוב רק רציתי לשתף אותכם במשהו.
השבוע היה לנו שבוע מנהיגות, הלכנו לבסיס אחר שהוא נחמד יותר עברנו הרבה שיעורים על איך לפקד ולהנהיג.
אחד מהשיעורים היה קל"ע(קבוצה לשיפור עצמי) שכל החיילים יושבים בלי סגל בכלל ועוברים אחד אחד ואומרים לו מה טוב אצלו ומה לא.
לצערי אני באותו זמן הייתי צריך להכין שיעור משלי על חומת מגן לכן באתי ורק עשו לי את זה והלכתי ככה שלא יכולתי להעיר הערות לאחרים וחבל כי יש לי הרבה דברים טובים וטובים פחות לאנשים.
אז לי יצא שאמרו הרבה יותר דברים טובים מאשר רעים רק שברעים היו "מתנשא" ו"מתבכיין".....הבנתי מאיפה זה נובע.
הבנתי שזה נובע מהצורך הבלתי נשלט שלי למצוא היגיון בכל דבר שאומרים לי.
ככה שאם אני לא מוצא במשהו היגיון או שאני אתלונן עליו-"בכיין" עד שאני אבין או עד שישנו את הדבר הזה.
ואני מתנשא כי ברגע שאני לא מוצא במשה והיגיון אני חייב לשנות אותו שיהיה הגיוני.
מה לעשות ההיגיון נמצא בדברים הקטנים וגם שם הוא לעיתים חסר.
דבר שפתחתי בפני המחלקה וזה פעם ראשונה שפתחתי את זה בכלל בפני אנשים אחרים כולל כולם, זה- שאני תמיד מוצא בכל דבר את הרע שבי.
משם נובעות כל הבעיות שלי של הערכה עצמית ושנאה עצמית והרצון שלי למות......את השורה הזו לא אמרתי להם אבל את הקודמת כן בתקווה שהם יוכלו להתחשב קצת יותר.
עייף למוות בדוק אחי........עידו יונחלסון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
