שאלה:"למה קמתם ונלחמתם למרות שלא היה לכם סיכוי"
תשובה:"כי אנחנו לא אנשים סוג ב',אנחנו לא נשב בחיבוק ידיים אנחנו נקום ונילחם למען עצמינו"
ציטוט של ניצול שואה שהשתתף במרד גטו ורשה |
| 9/2006
לקרוא אם בא לכם
אני בחיים לא ביקשתי תודה. אני בחיים לא חשבתי עליה.
אני בחיים אל חשבתי על עצמי בצבא.כל השנה וחודשיים האחרונות שיררתתי כקרבי מסיבה אחת.
שלי תהיה את הכולת להגן על המשפחה והחברים שלי.שאני אדע שאני עושה את זה.
כל הפעמים שחשבתי לפרוש כי זה קשה,לא ממצב, מלחיץ, מסוכן וכי תמיד יש לך שם הרגשה של חרא.
כל הפעמים האלה התגמדו לעומת הרצון היחיד שלי להגן על משפחתי ועל חבריי.
לקום מוקדם בבוקר, לעבוד קשה, לעלות עמדה, להיות 10 שעות על הרגליים רצוף במחסום,לרוץ, לסחוב, להיפצע, לזחול, לעבור עוד שיעור, עוד תרגיל,
עוד מד"ס , עוד מסע , עוד טפ"ש, עוד מארב , עוד שמירה , עוד סגירת שבת, עוד פציעה.כל אלה ועוד ועוד רק בשבילכם-האנשים שאני אוהב.
אז ביקשתי, ביקשתי שקט שאני חוזר הביתה....לפחות בדקות הראשונות.
לפחות בדקות הראשונות תנו לי להרגיש שיש לי שקט. רק את הזמן של להיכנס בדלת לפשוט את המדים ולשכב 10 דקות על המיטה.
לא יודע באמת שאני לא רוצה יותר אלא רק את ה20 דקות האלה של להרגיש שבאמת עכשיו יש לי יומיים שני לא צריך להתאמץ ולרוץ ולקום ולהוכיח את עצמי כל פעם מחדש.
אבל לא יכולתם לתת לי את זה.היה לכם קשה לראות אותי אחרי שבוע שבועיים ולחכות עוד 20 דקות עד שתתחילו לשאול שאלות על מה שהיה.
כנראה שהיה יותר חשוב לכם להתגאות במה שעשיתי ולדעת מה עשיתי כל הזמן שלא הייתי בבית.
כנראה עכשיו שמצאתי לעצמי דרך חד פעמית להרגיש קצת חופשי...לסוע ללילה לשון בצפון עם חברים רק כדי לשנות ראש ולהרגיש קצת שקט כנראה שזה היה יותר מדי בשבילכם לחכות יום עד לשאלות. כנראה שהעובדה שאני נהנה עכשיו בצפון בעוד אתם בבית צרמה לכם.אולי קינאתם אולי לא....זה לא משנה. איך שנכנסתי בדלת הייתם חייבים להתקיף אותי....בלי להגיד אפילו שלום.
ואז להפיל עלי את כל החרא ששורר בבית ולהאשים אותי שאני אשם בזה בגלל פליטת פה שלא התכוונתי ותיקנתי את עצמי.
ואחרי זה שאמרתי לכם כמה אתם פוגעים בחרתם להתעלם ולצאת בהצהרה שזה לא נכון כי אני לא רוצה לתת לכם דוגמאות.
מוזר,אתם כועסים שאני לא מספר לכם מה אני מרגיש ואתם יודעים רק עובדות על מה שעובר עלי ולא את מה שאני מרגיש בעקבות זה.
ואז שאני סוף סוף אומר לכם משהו שהוא לא קטן שאתם כל הזמן פוגעים בי אתם חושבים שאני משקר לכם ובוחרים לחשוב שזה לא נכון, ואז מתפלאים שאני לא מספר לכם כלום.
אתם מעדיפים להאשים אותי ולהגיד שאין לי דוגמאות לזה שאתם פוגעים בי ושזה לא מבוסס מאשר להתמודד עם הרגש שהרגע חשפתי בפניכם,
אולי זאת טעות שלי שהרגלתי אותכם לזה שאני לא מספר לכם כלום ועכשיו שאני מספר אתם חושבים שזה לא נכון.
כנראה שהייתי צריך להמשיך את מה שעשיתי כל הזמן....להתכנס בתוך עצמי ולא להגיד כלום פשוט לספוג את מה שאתם רוצים להוציא עלי.
ואתם איימתם עלי.....לא משנה מה התנאי איימתם עלי שאני אעוף מהבית.
כנראה שאם אתם מוכנים להוציא את זה מהפה שלכם אתם גם מוכנים להתמודד עם ההשלכות של זה, שאני באמת אעזוב את הבית.
מה הלאה לא יודע.אם אני אעזוב אז לאט לאט אני אפסיק להיות תלוי בכם..מבחינה כלכלית בעיקר.
אם אני לא אעזוב תצטרכו לחיות תמיד בהרגשה שאתם מבחינתכם הייתם מוכנים להעיף אותי מהבית.עידו.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
