היום הארוך בשבוע כבר מאחורי. שש שעות של ישיבה רציפה על התחת בהרצאות ועוד שלוש באוטובוסים וקצת הליכה וביניהם קצת אינטראקציה עם חברים ללימודים. הדבר הכי מהנה בזמן האוניברסיטה, הוא הקיטורים המשותפים של בתלמידים. מי שלא לומד לתואר אף פעם לא יבין את הלך הדיבורים הללו ולכן זה משהו מאד ייחודי לסטודנטים. זה חסר טעם לקטר לחברותיי שרק מתחילות לחשוב על לימודים ופסיכומטרי לגבי סמינרים והרצאות מייגעות. זה פשוט לא נוגע להם - עדיין.

כשהייתי בפראג לא רציתי לחזור לכאן בכלל. חשבתי עד כמה מושלם יהיה להישאר לחיות שם ולהשאיר את הכל ואת כולם מאחור. איזה מן חלום יפה זה לחיות בתוך גלויה באירופה. בין רחובות צרים עם בתים ויקטוריאנים, ארכיטקטורה עוצרת נשימה ומזג אוויר שבו אפשר באמת לנשום לרווחה... נדמה לי שאנשים שחיים שם פשוט לא מבינים איזה מזל גדול נפל בחלקם. כמובן שאיני תמימה כדי להאמין שלהגר לאירופה זה דבר כל כך פשוט לעשייה- אך זה משהו שאני חושבת עליו. אולי בעתיד. כשלא אצטרך לקטר יותר על סמינרים ואוכל להשאיר אותם מאחוריי.

יש אחד בקורס ששמתי עליו עין משנת הלימודים הראשונה. תמיד ידעתי שיש בו משהו אחר. זה לא שהוא יפה תואר במיוחד, דווקא ההפך, זה לא שהוא חכם במיוחד, דווקא לא ממש משקיע, אבל משהו בו מושך אותי. אני לא יודעת לתאר זאת אבל כשהוא מסתכל עלי... פתאום אני מרגישה דקירה עזה בבטן, כאילו כל הגוף שלי מתעורר ואני נזכרת שאני חיה. לעיתים רחוקות אני מרשה לעצמי להרגיש כך, אך במקרה הזה, אני יודעת, כשאין סיכוי ששום דבר יקרה אי פעם, אני מניחה לעצמי 'להידקר' על ידי העונג.

אתמול הראיתי את התמונה שלו בפייסבוק לחברה. היא אוששה את טענותיי. הוא לא חתיך והוא נראה מבוגר. והוא באמת מבוגר ממני ב-8 שנים. ובכל זאת, היום יצא לנו לדבר (משהו שלא קורה בדרך כלל) וכל השיעור כשהוא ישב מאחוריי תהיתי, אם אי פעם עברה בראשו מחשבה (חיובית) עליי. היה זה כל כך טוב להיות בזרועותיו... או בכלל, בזרועותיו של מישהו. איני יודעת אם אני כבר מתחילה לדמיין יחסי חיבה מרוב שאני כה מתגעגעת להתרגשות ורגשות או שאולי אני באמת נמשכת לבחור הזה, בלי סיבה הגיונית הנראית לעין! וממתי הייתי הגיונית כשנמשכתי לבחורים אחרים בחיי?

אחד הדברים שאני מבחינה בו בשיחות הקיטורים זה כמה כולם בוחרים להדגיש את האסונות בחיים שלהם. כמה אנשים אוהבים לקטר וכמה שהם אוהבים שירחמו עליהם. כמובן שלא מדובר ברוב מוחלט, אך אנשים מחפשים בעיקר אחר הזדהות. הם לא מעוניינים לשמוע מה שיש לכם להגיד, מה שיש לכם להציע, הם רק רוצים להוציא החוצה את הקיטור שלהם. וזה עושה להם טוב. להתפלש בתוך הצרות.

מחר שיעור נהיגה מספר 16. מתקרבת לאט לאט לקראת הטסט. התרגשות עד אין סוף! בקרוב תתווסף נהגת חדשה וחתיכה לכבישי ישראל

עד כאן.

Hasta La Vista