מרסקים אנטיביוטיקה בתוך שקית
מפזרים כמו חצץ שיילובן בבור הגעשי
מצפים באקווהסל או בפד וזלין כמו גג מעל בריכת לבה מקורה
שמכסים בגאזה
מהדקים עם פלסטרים איזולירבנד שקופים
ובבור חייזורים מרוחי פלזמה
צהוב אדום צהוב אדום ורוד
בניינים שצמוחים החוצה יש להם יסודות מתחת לאדמה
זה בתוך המוח
אכזרי
לא נותן מנוח
הבזלת חפורה בראש הפתוח
ממך יצאו חיים חדשים
יושבים סביבך עצובים ודרוכים כמו במהלך לחימה
הלומי אב
כמו בהבדל בין "עשויים" ל"עלולים" אנחנו מצפים כמו ב"עלולים"
מבועתים ומרוכזים באוכל או במסך, כל דבר רק לכמה שניות ומיד נחטיף מבט אל עבר המיטה הענקית במרכז הסלון
חשוף וחסום באותה מידה
אין כבר כוחות, הגוף קורס אל עצמו
ריחות עמוקים של גווייה מציפים את החדר
זה רק עניין של זמן ושל סבל
קנאה מבולבלת בקרוביהם של אנשים שמתו באיבחה אחת כמו ממכת ברק או מתאונת דרכים קטלנית
לנו כבר היה את הזמן להיפרד כמו שמראים בסרטים ואז גם כמו שמרגישים, בטפטופים, ואז לחזור לקוות והבייתה אל ההוספיס ואז כולם ממש לזעום אחד על השני ועל עצמנו ואז שוב צריך להיפרד
אני לא יודע להכיל שזה קורה
זה מרגיש כמו סרט
אם ארגיש יותר אמפתיה אני אפסיק לתפקד ובהמשך אתעלף
אני נשאר אדיש כדי לא לצאת מדעתי
אם אחשוב על חודש קדימה אני אולי אקיא ואתעלף
כל רעש פתאומי מכניס אותי לפאניקה
צעדים מפחידים אותי
כשמבטו הכחול נדלק אני נמלא צער וכעס ותודה וייאוש ובושה
בתום ריצוי העונש כלא הייסורים ייפתח ויהיה למנוחה לבנה
יותר מוצרי חשמל שלא עובדים מאשר ימים לראות קדימה
יש לי אפס רצון בפן החברתי של המוות
הגעתי לכאן של העכשיו מתוך פאניקה אחרת
קראתי פעם על ההבדל בין "פוחד" ל"מפחד" ועכשיו אני יודע איך נשמע פחד מוות
זה מדאיג להשאיר עניינים לא סגורים
הקולקטיב יתקשה לתפקד
אני רעב כל הזמן ולא מודע לנשימותיי ברובו המכריע
אני זומבי שרוצה לנעוץ את חושיו ואת מהותו במזון סותם עורקים כדי להרגיש מחובר לחיים ולסגירתם עליך בבו העת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
