בכיתה ג', הילדה הכי יפה בכיתה, נתנה לי את המחמאה הכי גדולה ששמעתי עד אז,
וגם שנים רבות אחר כך. (טוב, לא כל כך רבות- אני לא עד כדי כך זקנה)
היא אמרה לי "בלי המשקפיים, הנקודות חן והשיניים העקומות, את היית הילדה הכי יפה בכיתה"
הילדה הזאת חברה שלי עכשיו, למרות שכבר שלוש שנים שאנחנו לא באותה הכיתה.
מאז עברו כמה שנים טובות, שש למען האמת.
ואני כבר לא נראית כמו שנראיתי אז. השיער שלי ארוך, בערך בפעם הראשונה בחיים שלי שהוא ממש מתארך ואני לא מסתפרת.
אני כבר לא שמנמנה, למען האמת הרגע עשיתי בדיקת בי אם איי שהראתה שאני על גבול התת משקל. (אני אוכלת בריא, ומספיק, אל תדאגו!)
כבר ארבע שנים שאני לא מרכיבה משקפיים, עברתי לעדשות מגע עוד לפני כיתה ו'.
עם נקודות החן הרבות שלי השלמתי, ואני חושבת שהן אולי טיפונת מוסיפות למראה שלי. (לא בטוחה בזה).
והיום... היום הורידו לי את הגשר. אז אפשר לעשות וי גם על עניין השיניים.
אבל עוד משהו השתנה בי, מאז כיתה ג'.
אני כבר לא רוצה להיות הילדה הכי יפה בכיתה.
(טוב נו, אני לא אתנגד להיות כזאת... )
אני אוהבת לקנות חזיות. נכון שלמדוד אותן והכל זה קצת מלחיץ, אם הוילון לא נסגר עד הסוף או משהו, אבל במילא רוב הקונים בחנות הם נשים.
וחזיות זה כיף, כי הן בדרך כלל יפות, וזה נחמד.
והיום המוכרת החמיאה לי מאוד על ה"תפוחים" XD . והמידה שלי קצת השתנתה וזה נחמד.
היא קראה לי רזונת כשראתה שה -75 גדול עלי, ואמרה לי שאני פשוט צריכה 70 וזהו. ולקטון בהיקף זה תמיד כיף.
בקיצור, היה לי כיף, והחזיות החדשות מושלמות :) והקאפ שלי גדל, אין קניית חזיות מושלמת מזו.