הבלאגן שבראשי

רוח קרירה מנשבת על פניי הדביקים. הלחות חונקת ומכבידה בצורה שרק קיץ תל- אביבי מסוגל לה. 

ואילו אני לא נשברת מכובד תיקי על כתפיי ולא מהחום המייאש, המעיק. 

אני הולכת זקופה, מכנסי השרוואל שלי מתנפנפים בצעדי הבטוחים, הגאים, ורומזים על סודות הודו הרחוקה- משם הם הגיעו.

מכנסי מגיעים עד לרצפה, וקול צעדי הכפכפים שלי מהדהד תחתיהם. גווני הבד התכול מתערבבים... מבליטים את עיני הבהירות ומשתלבים יפה עם גוון עורי הבהיר- בהיר ושערי הבלונד- ג'ינג'י.

עיטורי הפרחים, הצורות, והמגוון הרב של גווני התורכיז מבלבלים ומסבכים את העין, מרתקים את המבט שמנסה לקלוט את המורכבות הרקומה. 

פס זהב מוסיף אלמנט מלכותי למערבולת הפרטים והעיטורים,

ואני צועדת,

בשלווה נחרצת,

מלכותית.